Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

השפעת אירוע חריג על אירוע מוחי

הנה דוגמא להבדל בין ראייתו של הרופא את המקור למחלה, לבין ראייתו של המשפטן.

אחד מפסקי הדין היפים ביותר שמדגימים היטב את ההבדל ניתן לאחרונה על ידי סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין.

אליעזר וירצברגר הוא בעל חנות רהיטים בדימונה.

באחד הימים, נשלחו אליו ספות כבדות מאחד הספקים, אולם המוביל השאיר אותן על המדרכה ולא הכניסן לחנות.

וירצברגר נכנס לויכוח חריף עם המוביל. הויכוח לא הועיל, וירצברגר הכניס בעצמו את הספות.

תוך כדי הכנסת הספות חש וירצברגר חולשה קשה, סחרחורת והרגשת שיתוק. הוא הועבר באמבולנס לבית החולים, שם אושפז משך שבועות ארוכים ואובחן כסובל מאירוע מוחי.

וירצברג ביקש שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בו כנפגע עבודה, אולם זה דחה אותו.

כרטיס הכניסה לקבלת הכרה כנפגע עבודה במקרים שכאלה, מותנה בכך שהאירוע בעבודה יהיה אירוע חריג. המוסד לא חלק על כך.

לאחר מעבר משוכת האירוע החריג, בית הדין לעבודה ממנה מומחה יועץ רפואי, כדי לקבוע אם קיים קשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי.

במקרה זה, מינה בית הדין האזורי לעבודה את פרופסור עודד אברמסקי, מנהל המחלקה לנוירולוגיה מבית החולים הדסה עין כרם.

פרופסור אברמסקי קבע כי וירצבורגר סבל בעבר מיתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, סכרת, והיפרכולסטרומיה. בוירצבורגר קינן, אם כן, סיכון מיוחד ללקות באירוע מוחי.

מצד שני, קבע הפרופסור, התרגזות ניכרת ומאמץ ניכר יכולים לגרום לעליית לחץ פתאומית אצל חולי לחץ דם ולגרום לדמם מוחי. לכן, פסק המומחה, "יש להערכתי קשר בין האירוע בעבודה לבין הופעת האירוע המוחי, אבל השפעת מצב הבריאות הקודם הינה מרובה יותר מאשר השפעת האירוע בעבודה".

בית הדין האזורי פסק על סמך חוות דעתו של פרופ' אברמסקי כי אין להכיר באירוע המוחי בו לקה וירצברגר כתאונת עבודה.

וירצברגר פנה לבית הדין הארצי לעבודה.

סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, הקשתה עם המומחה הרפואי וביקשה לדעת אם השפעת העבודה על האירוע המוחי הייתה פחותה בהרבה ממצבו הבריאותי הקודם. כמו כן ביקשה לדעת אם אלמלא האירוע החריג במקום העבודה היה האירוע המוחי קורה במועד מאוחר יותר, או שמא האירוע המוחי היה קורה בכל מקרה באותו מועד שארע גם אילולא האירוע החריג.

פרופסור אברמסקי השיב כי השפעת העבודה על האירוע המוחי הייתה פחותה בהרבה מההשפעה של מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי הקודם.

לשאלה השנייה ענה אברמסקי כי יש סבירות לכך שאלמלא האירוע החריג במקום העבודה, היה קורה אצלו דמם במוח במועד מאוחר, וזאת על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי הקודם. עם זאת, אין הכרח שאירוע כזה היה קורה לולא האירוע החריג. אבל, הדגיש אירוע מוחי כזה בעלמא, כלומר ללא מצב בריאותי קונסטיטוציונלי כפי שקיים אצל וירצברגר, נדיר מאוד שיגרום לאירוע של דימום.

אמנם המומחה היועץ הרפואי כתב בתשובתו לשאלות ההבהרה כי השפעת העבודה על האירוע המוחי הייתה פחותה בהרבה מההשפעה של מצבו הקונסטיטוציונלי הקודם, הודתה השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, אולם מאידך, המומחה ציין שאלמלא האירוע החריג היה הדמם במוח קורה מאוחר יותר. מסיבה זו ובהתחשב בסמיכות הזמנים בין העבודה החריגה לאירוע המוחי, פסקה השופטת, יש להכיר באירוע המוחי שקיבל וירצברגר כתאונת עבודה.