Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

רימונים מסוכנים

בתביעות על נזקי גוף, נזקקים בתי המשפט ובתי הדין לעבודה לעזרת מומחים רפואיים.

כפי שהערנו לא אחת, חלק מהמומחים הרפואיים זולגים אל סמכותם של השופטים. חלק משופטינו מקבל את התערבות הרופאים כתורה מסיני. חלק אחר בוחן את המלצות הרופאים בשבע עיניים ופוסק בניגוד לדעת המומחה הרפואי שמונה על ידם.

כך קרה במקרה של שי צעירי.

צעירי עבד כמאבטח. במסגרת עבודתו, ליווה קבוצת מטיילים שיצאה לטיול ברמת הגולן. בשעת צהריים הגיעה הקבוצה למטע רימונים. צעירי אכל שני רימונים.

מאוחר יותר חש צעירי ברע ופונה לבית החולים. שם אובחן, כי אכילת הרימונים גרמה לחסימת מעיים. הרופאים נאלצו לכרות לצעירי את המעי הדק.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של צעירי להכיר באירוע כפגיעה בעבודה.

צעירי נדרש אפוא, לעזרת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

בית הדין לעבודה מינה כמומחה רפואי מטעמו את פרופ' רפאל עינת, מומחה בתחום הגסטרו.

נקדים ונבהיר כי בחוק הביטוח הלאומי, קיים סעיף מפורש העוסק בתאונה שיסוד הפגיעה בה הוא מחלה. החוק קורא לה "תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין". אלא שהחוק מסייג וקובע כי תאונה שכזו "אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

בד בבד, החוק מקל בעניין זה על העובד. הוא מעמיד לרשות העובד חזקת סיבתיות. אם המחלה נגרמה תוך כדי עבודה, המוסד הוא זה שצריך להוכיח כי השפעת העבודה הייתה פחותה בהרבה ממצבו הקונסטוציונלי, כלומר מהדפוס המולד של העובד.

על פי הוראות סעיף זה, הנחה בית הדין לעבודה את פרופ' רפאל עינת לקבוע בחוות דעתו מהי המחלה אשר בגינה הופנה צעירי לטיפול בבית החולים, האם קיים קשר סיבתי בין אכילת הרימונים לבין המחלה, ואם יקבע כי קיים קשר סיבתי, האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הקונסטיטוציונלי.

בחוות דעתו ציין המומחה, כי צעירי עבר בילדותו ניתוחי בטן, וכתוצאה מכך נוצרו אצלו הידבקויות לאורך המעי הדק, אשר גרמו לצעירי לסבול מעצירות ופעם אף נגרמה לו חסימת מעיים חלקית. בנוסף, שבוע לפני אכילת הרימונים בטיול, אכל צעירי הרבה אפרסמונים ורימונים. אפרסמון הוא הפרי השכיח ביותר כגורם לחסימת מעיים. על כן, קבע המומחה, בהחלט סביר כי הרימונים שאכל צעירי במהלך הטיול גרמו לחסימת המעיים, בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל".

יחד עם הקביעה כי קיים קשר סיבתי בין אכילת הרימונים בטיול לחסימת המעיים, כתב המומחה בחוות דעתו – "המצב הקונסטיטוציונלי יחד עם אכילת האפרסמונים והרימונים הוא שגרם לארוע, אך לא נראה לי שאכילת רימונים ביום הארוע ובימים שלפניו מהווים חלק של העבודה. ואם לענות על השאלה באופן סכימטי: השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הקונסטיטוציונלי של מר צעירי".

שופטי בית הדין לעבודה, אילן איטח ונציג הציבור יעקב שלג לא קיבלו את מסקנתו של פרופ' עינת. "נקודת המוצא של המומחה בבואו לקבוע את מאזן ההשפעות היתה שגויה".

הרי אין חולק, הבהירו השופטים, כי אכילת הרימונים נעשתה במהלך העבודה. על כן, אין להסתמך על דברי המומחה כי "לא נראה לי שאכילת רימונים ביום הארוע ובימים שלפניו מהווים חלק של העבודה". לא לשם כך מונה המומחה.

כל שיש לקבוע הוא, האם ישנו קשר סיבתי בין אכילת הרימונים לחסימת המעיים שתוצאתה ניתוח. התשובה לשאלה זו פשוטה. "עיון בחוות הדעת של המומחה ובתשובות ההבהרה מעלה כי אלמלא אכילת הרימונים יתכן שלא היתה מתבצעת חסימת המעיים. בתשובת ההבהרה השניה הבהיר המומחה שאכילת הרימונים היא זו אשר גרמה לחסימת המעיים."

נקודת המוצא של המומחה הייתה אם כן שגויה, פסקו השופטים. למעשה, כדי לדחות את התביעה צריך היה המוסד להוכיח כי השפעת אכילת הרימונים פחותה בהרבה מהשפעת יתר הגורמים. לא זאת קבע המומחה, ולפיכך המוסד לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את מאזן ההשפעות.

סוף דבר: תביעתו של צעירי התקבלה, וחסימת המעיים שאירעה בעקבות אכילת הרימונים בזמן עבודתו, הוכרה כפגיעה בעבודה.