Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

כאשר מומחי חברת הביטוח סותרים את טענותיה בבית המשפט

באחד מסופי השבוע, פקדו אלמונים חנות לאביזרי רכב ברחוב האורגים באשדוד. האלמונים פערו פתח בקיר העורפי של החנות, חדרו לחדר השירותים ומשם לחנות עצמה. בסופו של "יום עבודה" רוקנו סחורה בשווי של כ- 170,00 שקל.

שמה של החנות הוא "פלטיניום אוטו קלאס". בעליה היו מבוטחים בחברת הביטוח הפניקס. זו האחרונה שיגרה אל המבוטחים שמאי, חוקר ומומחה מיגון. אלה בדקו, חקרו והפכו כל אבן אפשרית. לא נמצא דבר רע להיתלות בו. לבסוף, לאחר שהשמאי התייעץ עם רואה חשבון מטעם הפניקס, הוא הוציא חוות דעת. יש לפצות את המבוטחים בסך של 167,292 שקל. כך קבע ללא הסתייגות.

אנו מסכימים לקבל את הסכום אותו קבע השמאי שלכם, הודיעו המבוטחים להפניקס. הקלות בה קיבלו המבוטחים את הסכום שהוצע להם, עוררה כנראה חשד אצל מקבלי ההחלטות בהפניקס. אולי הצענו יותר מידי, חשבו והחליטו לדחות את התביעה.

איך דוחים תביעה למרות שאין "בשר" לדחותה? זה קל מאוד. רושמים מכתב דחייה עם טענות שאין מאחוריהן ולא כלום: "לא הוכחתם את מקרה הביטוח. לא התקנתם גלאי זעזועים בחנות. לא הסכמתם לבצע ספירת מלאי". כך נפנפה הפניקס מעליה את מבוטחיה.

יאמר הגולש המנוסה, מה חדש, הרי טענות ללא "בשר" מועלות על ידי חברות הביטוח כדבר שבשגרה. ובכן מקרה זה קצת שונה. כפי שנראה מיד, הפניקס לא רק העלתה את הטענות, היא המשיכה לדבוק בהן, למרות, שהמומחים שלה עצמה העידו כין אין בהן ממש.

השופט איל באומגרט, מבית משפט השלום בקרית גת, לא התקשה להבחין בכך. הוא גילה כי בחוות דעתו של המומחה למערכות מיגון מטעם הפניקס, קיימת סתירה בנושא גלאי הזעזועים. בסעיף 1 לחוות דעתו, רשום כי יש גלאי זעזועים בחנות. בסעיף 3 רשום כי אין גלאי זעזועים. "לסתירה זו", קבע השופט, "לא ניתן כל מענה".

לא זו אף זו: מומחה המיגון העיד כי הפניקס בכלל לא ביקשה ממנו לבדוק אם קיים גלאי זעזועים. השופט דוחה אם כן את טענת הפניקס כי לא היה גלאי זעזועים ומזכיר לה כי פסיקת בית המשפט העליון קובעת ש"הנטל להוכיח אי קיום תנאי מתנאי הפוליסה, לרבות העדר המיגון, רובץ על חברת הביטוח".

ומה לגבי ספירות המלאי? גם כאן, השופט באומגרט מגלה כי רואה החשבון של הפניקס, סותר את עמדתה. בחוות דעתו, רואה החשבון מציין כי קיבל את המסמכים שביקש מהמבוטחים ובכללם את רשימות ספירות המלאי האחרונות שנערכו לפני הפריצה. רואה החשבון גם אישר כי הערכות שווי הפריטים שלטענת המבוטחים נגנבו תואמות את הבדיקות שערך. "רואה החשבון העיד בהגינותו, כי הוא עצמו לא שמע על דרישה לערוך ספירת מלאי, לא העמיד דרישה זו למבוטחים ישירות ולא שמע כי זו עמדת הפניקס". והעיקר: רואה החשבון העיד כי ספירת מלאי הנערכת לאחר האירוע הביטוחי "אין לה משמעות ואין לה תוקף לגבי עריכת חוות הדעת החשבונאית".

בקיצור, קובע השופט באומגרט, "רואים אנו כי לא הובא ולו בדל של ראיה מטעם הפניקס כי דרשה או ביקשה מהמבוטחים לערוך ספירת מלאי. קל וחומר, לא הובאה כל ראיה לכך שהמבוטחים הוזהרו והועמדו על הנפקות של אי מתן אפשרות לערוך ספירת מלאי כזו".

בהתנהלות זו, קובע השופט, לקתה הפניקס בהתנהגות העולה כדי חוסר תום לב. השופט מזכיר להפניקס כי אין איזון ביחסי הכוחות בינה לבין מבוטחיה. הפניקס היא גוף גדול ורב אמצעים. לעומתה, המבוטחים עומדים בפני שוקת שבורה כאשר הפריטים המשמשים לפרנסתם נגנבו. לפיכך, על הפניקס לפעול בתום לב. עליה לבחון עובדתית את טענותיה ולא להעלותן על דרך הסתם, בניסיון להדוף את התביעה.

השופט מחייב אם כן את הפניקס, לשלם למבוטחים את הסכום שנקבע על ידי השמאי שלה.

האם בנסיבות אלה מן הראוי להטיל על הפניקס את הסנקציה העונשית של "ריבית מיוחדת", מקשה השופט.

נזכיר כי הסנקציה של ריבית מיוחדת מוטלת על חברת ביטוח שמתחמקת מתשלום בחוסר תום לב. אולם כיום, סנקציה זו היא כחושה: בסך הכל מדובר בתוספת של עד 3.3% ריבית לשנה. אולם גם במסגרת זו, יש לשופט שיקול דעת. האם השופט באומגרט יטיל על הפניקס את מלוא הסנקציה?

אכן, מודה השופט, במקרה זה התנהלותה של הפניקס לקתה בחוסר תום לב. היא דחתה תביעה בטענות שלא נבדקו. היא דחתה את מבוטחיה בקש, העמידה אותם בפני שוקת שבורה, התישה אותם בהליכים משפטיים ארוכים ומייגעים בתקווה כי הם "ייכנעו" ובסופו של יום יתפשרו. אין המדובר במחלוקת עניינית בין צדדים בדבר פרשנות משפטית או עובדתית.

"מאידך", מבהיר השופט, "יש לזכור כי המדובר בסנקציה עונשית בה יש לעשות שימוש במשורה ושומה על בית המשפט לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו לחייב רק בחלק מהריבית המיוחדת. יש לאפשר לחברות הביטוח לבחון תביעות המוגשות לפתחן בזהירות וביסודיות ואין זה ראוי להפוך את הריבית המיוחדת לשוט אשר יגרום לחברות הביטוח למהר ולשלם תביעות על פי פוליסת ביטוח טרם בירור מעמיק מהחשש פן תענשנה בריבית עונשית".

בתום התלבטות זו, מטיל השופט על הפניקס רק מחצית מהריבית העונשית הקבועה בחוק, כלומר ריבית בשיעור 1.65% לשנה. לעג לרש, לדעתי. עידוד להמשך מדיניות זו לעתיד.

לבסוף, אודה כי התלבטתי אם לפרסם את שמם של השמאי ורואה החשבון הישרים, שהעזו להעיד כנגד חברת הביטוח ששכרה את שירותיהם. החלטתי שלא לפרסם. פרסום השם עלול לפגוע בפרנסתם. והמבין יבין למה.