אין תחליף למקור

דבורה שרטר מחזיקה במכונית הונדה סיוויק.

באחד הימים נפגע המגן האחורי בהונדה של שרטר, על ידי מכונית שהייתה מבוטחת בחברת הביטוח מגדל.

שרטר הכניסה את מכוניתה למוסך והחליפה את המגן הפגוע במגן מקורי. שרטר שילמה למוסך כתשעת אלפים שקל ושלחה את חשבונית המס של המוסך למגדל כדי לקבל החזר עבור הכספים ששילמה למוסך.

נהגת בפזרנות על חשבוננו, נזפה מגדל בשרטר. במקום לקחת מגן תחליפי שעולה שליש מהמגן המקורי, הלכת והתקנת לעצמך מגן מקורי.

מגדל שילמה לשרטר את מחיר המגן החליפי, כשלושת אלפים שקל וחשבה שבכך בא לעניין סוף.

אולם שרטר לא וויתרה ופנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בתביעה לתשלום ההפרש.

שרטר הסבירה לשופטת אנה שניידר, כי החלטתה להחליף את המגן הפגוע במגן מקורי דווקא, התבססה על חוות דעת של השמאי שלמה בן שושן. זה האחרון קבע ש"המגן התחליפי המיובא לארץ והנמכר בשוק איננו מתאים למכונית באופן קיצוני". שרטר הצטיידה גם בחוות דעת של איגוד המוסכים בישראל. גם לפי חוות דעת זו, אין התאמה בין התחליף למקור.

מגדל הגישה מצידה חוות דעת של מכון התקנים הישראלי לפיה המגן התחליפי מתאים גם מתאים במבנהו למגן המקורי.

הואיל ומדובר במחלוקת מקצועית, החליטה השופטת שניידר לפנות לקבלת חוות דעת שלישית מהמעבדה המטלורגית של הטכניון.

אנשי המעבדה של הטכניון קבעו כי "על סמך הממצאים והבדיקות שביצענו בפגוש החלופי ניתן לקבוע בצורה חד משמעית שהפגוש החלופי אינו עומד בתכונותיו, בצורתו, באיכותו וברמת הבטיחות הנדרשת ביחס לפגוש המקורי".

"אין מחלוקת", קובעת השופטת שניידר, "כי באופן עקרוני רשאית החברה המבטחת לאשר שימוש בחלפים תחליפיים ולא מקוריים, אך זאת רק במקרים בהם החלף התחליפי מתאים בתכונותיו, בצורתו וברמת הבטיחות שלו לחלף המקורי, ואינו שונה ממנו באופן מהותי".

לאחר בחינת החומר שהוגש לבית המשפט, ובמיוחד חוות הדעת שהוכנה עבור בית המשפט, פסקה השופטת שניידר, כי על מגדל לשלם לשרטר את מלוא ערך המגן המקורי.

בשולי הדברים, אנו מבקשים לעורר ספקות לגבי נכונות אימרתה של השופטת כי "באופן עקרוני רשאית החברה המבטחת לאשר שימוש בחלפים תחליפיים ולא מקוריים היא נכונה".

אנו סבורים כי באופן עקרוני דווקא אין חברת הביטוח רשאית לאשר שימוש בחלפים תחליפיים.

ראשית, הטעם המסחרי - צרכני. המכונית הרי בוטחה כמכונית הונדה סיוויק והפרמיות נגבו על פי מחירי החלפים המקוריים של אותה הונדה. אין כל הגינות בכך שייגבו פרמיות על פי מחירי חלפים מקוריים ואילו תגמולי הביטוח ישולמו על פי מחירי פריטים תחליפיים.

שנית, כל מטרת הביטוח היא החזרת המצב לקדמותו (סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח). המבוטח נהג ברכב עם חלקים מקוריים והנה לאחר התאונה, לפי גישת חברות הביטוח, עליו לנהוג עם רכב המורכב מחלקים תחליפיים. אין פה החזרת המצב לקדמותו. בהכרח תיווצר גם ירידת ערך, שהרי אם תתייצבנה בפני קונה פוטנציאלי שתי מכוניות שעברו תאונה, אחת תוקנה עם חלפים מקוריים והשנייה עם חלפים תחליפיים, אין ספק שהוא יעדיף לרכוש את המכונית שתוקנה עם חלפים מקוריים.

שלישית, ואולי החשוב מכולם, הטעם הבטיחותי. מבלי לפגוע בשמם הטוב של המומחים, תמיד ניתן לרכוש בכסף חוות דעת מומחה שתאמר כי החלק התחליפי בטיחותי כשם שניתן לרכוש תמיד חוות דעת לפיה החלק התחליפי לא בטיחותי. החשש לחיי אדם מחייב לפיכך להקפיד על חלקים מקוריים. שהרי לגביהם אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הם בטיחותיים יותר מהחלקים התחליפיים. עובדה זו גם תחסוך לא רק בחיי אדם, אלא גם במחלוקות בבתי המשפט ותפנה אותם לדון בעניינים חשובים יותר.