ארבע משאלות

שנים רבות אנו עוקבים יחד עמכם הקוראים, אחר משפטי ביטוח. למרבה הצער, אנו נתקלים בכל יום בניצול מצוקות, בהתכחשות לזכויות, בטענות מקוממות.

משאלות רבות בליבנו כי הדברים ייפתרו.

לפי בקשת עיתון ידיעות אחרונות באינטרנט נביא לרגל השנה החדשה, נביא ארבע משאלות, מאוויים שבלב, לשיפורים בתחום משפטי הביטוח.

קיימות משאלות נוספות, אולם אם ארבע אלה יתגשמו בשנה הבאה, דיינו.

המשאלה הראשונה: מיועדת ללבם של שופטי ישראל.

במשפטי ביטוח ניצבים בפניכם, שופטי ישראל, נפגעים שעולמם חרב עליהם בתאונת דרכים, בשריפת ביתם, במות אהובם. נפגעים אלה מצויים במצב גופני, נפשי וכלכלי קשה ביותר. המשך קיומם בכבוד תלוי בחוכמתכם ורגישותכם.

מצד שני, ניצבים בפניכם גופים שקיבלו ממדינתנו רישיונות מבטח המטילים ביצי זהב. רישיונות אלה מצויים כיום בפועל בידי מספר מצומצם של בעלי הון. חברות הביטוח גובות כארבעים מיליארד שקל פרמיות בשנה ומחזיקות נכסים בביטוח חיים המהווים כ-10% מהשווי של כלל נכסי הציבור, וזאת עוד בטרם עברו לידי חברות הביטוח קופות הגמל.

הגישה הרווחת בעולם היא שהכוח הכלכלי שצוברים גופים דוגמת חברות הביטוח, מסוכן לזכויות האדם לא פחות מהשלטון. גופים אלה משפיעים על חיי היום יום של הפרט ועל הליכי קבלת ההחלטה במסדרונות השלטון.

לרשותם של הנפגעים אין יועצים, שמאים, חוקרים, מומחים וייעוץ משפטי צמוד. לעומת זאת, חברות הביטוח עושות באמצעות הכסף הרב שבידיהן שימוש מוגבר ומושכל במומחים שכאלה. לעיתים קרובות מדי הן עושות זאת כדי להתיש את הנפגעים ולנצל את חולשתם באסונם.

לכן, משאלתנו הראשונה לקראת השנה החדשה היא ששופטי ישראל ישמרו את הנפגעים מפני ניצול מצוקותיהם, חולשותיהם, ותמימותם על ידי גופים שהמדינה סמכה עליהם והפקידה בידיהם רישיונות יקרי ערך, משאב חשוב של עיסוק בפיזור הנזק. לא בכדי מכונה חברת הביטוח בבית המשפט העליון בשם "סוכנות חברתית".

משאלה שנייה: איסור על קיום בדיקות פוליגרף

זמן קצר לאחר קבלת רישיוני כעורך דין, ייצגתי בבית המשפט מבוטחת שביתה נפרץ ונגנבו לה תכשיטים יקרי ערך, הן ללב והן לכיס. חברת הביטוח דחתה את תביעתה בטענה שהיא ביימה את הפריצה.

בטרם נשמעו העדויות, השופטת לחצה להסכם פוליגרף. ברוב טיפשותי נתתי את הסכמתי. המבוטחת יצאה דוברת שקר. תביעתה נדחתה.

כחצי שנה לאחר תום המשפט הודיעה לי המשטרה כי הגנבים נתפסו עם התכשיטים. כשפניתי לחברת הביטוח היא סירבה לשלם את תגמולי הביטוח. יש בידי, כך טענה החברה, פסק דין סופי הדוחה את התביעה.

מכשיר הפוליגרף עורר מאז הופעתו בעולם ויכוחים סוערים. בצרפת, חברת ביטוח המציעה למבוטח לעבור בדיקת פוליגרף, צפויה לעמוד למשפט פלילי. אכן, לעומת זאת, בתי המשפט ביפן עושים בפוליגרף שימוש נרחב.

בימי קדם עשו החוקרים שימוש בחרב מלובנת. ההנחה הייתה, כי כאשר אדם משקר, לשונו מתייבשת מרוב חרדה. החוקר היה שואל את הנחקר שאלה ומניח חרב שלובנה באש על לשונו. אם החרב הייתה נדבקת ללשון, הם היו רואים בכך סימן שהנחקר משקר.

מכשיר הפוליגרף מהווה תחליף, לא בטוח מוצלח יותר, לחרב המלובנת. ממציאיו יצאו מנקודת הנחה, כי התגובות הפיסיולוגיות בגוף משתנות בעת אמירת שקר. אולם תקינות הבדיקה תלויה בכל כך הרבה גורמים, שגם בודקי הפוליגרף נאלצים להודות במרווח טעות של כחמישה עשר אחוז. יש כאלה המודים כי מרווח הטעות רב בהרבה.

בית המשפט העליון שלנו קבע, כי בדיקת הפוליגרף טרם הוכרה כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת. על כן ממצאי הפוליגרף פסולים לשמש ראיה במשפט. אולם כשם שבעלי הדין חופשיים להגיע להסכם ביניהם כי זריקת מטבע תכריע את הכף, כך הם רשאים להסכים ביניהם כי מכשיר הפוליגרף יכריע במחלוקת.

בהקשר זה עולה השאלה עד כמה באמת יכול אדם בשעת אסון להיחשב כמי שנתן הסכמה חופשית להכרעת זכויותיו באמצעות בדיקת פוליגרף, כאשר ברור כי אי מתן הסכמה, פירושה הליך של שנים בבית המשפט?

לכן, משאלתנו השנייה היא כי בתי המשפט יאסרו על קיום בדיקות פוליגרף בתחום הביטוח, או לחילופין כי חברות הביטוח ילכו בעקבות החלטת חברת הביטוח אליהו לפיה אם המבוטח יצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף, הוא יקבל את תגמולי הביטוח. אם יצא דובר שקר, עדיין פתוחה בפניו הדרך לבית המשפט ובדיקת הפוליגרף לא תשמש ראיה נגדו.

משאלה שלישית: קיום דווקני של הוראות הדין בנוגע לאמצעי מיגון

באחד הימים הובא בפני פורום מנהלים של אחת מחברות הביטוח פורץ מומחה. על הבמה הוצבה מכונית אשר מוגנה בכל אמצעי המיגון האפשריים. תוך שמונה עשרה שניות הפורץ התגבר על כל המגונים והבמה נותרה ריקה.

זכותה של חברת הביטוח לדרוש אמצעי מיגון לנכס המבוטח. אולם דרישות המיגון נועדו כדי להקטין את הסיכון. הן לא נועדו להיות תנאי פורמאלי מוקדם לחבות. לכן, כדי לשלול תגמולי ביטוח אין די בכך שהמבוטח לא הפעיל אותם. כדי להיות פטורה מתשלום, על חברת הביטוח לעבור ארבע משוכות:

משוכה ראשונה: ניסוח דרישות המיגון בבירור, בהבלטה, בפירוט, בסמוך לנושא הרלבנטי ותוך אזהרות מפורשות שהמבוטח יאבד מזכותו אם לא יפעיל אותן.

משוכה שנייה: הוכחה כי הפעלת אמצעי המיגון, אכן הייתה מונעת את הפריצה.

משוכה שלישית: הוכחה כי אפילו תמורת פרמיה גבוהה יותר, שום חברת ביטוח סבירה לא הייתה מסכימה לוותר על הפעלת אמצעי המיגון.

משוכה רביעית: אמצעי המיגון לא פעלו מסיבה שאינה תלויה במבוטח.

כך קובעות הוראות הדין. אולם בפועל, רוב השופטים דוחים תביעות ביטוח גם אם לא מתקיימות כל ארבעת המשוכות.

לכן, משאלתנו השלישית היא שהשופטים ינהגו בדווקנות על פי הוראות הדין.

משאלה רביעית: הקאת דוקטרינת האשם התורם מתחום הביטוח

לאחרונה החלו חלק מחברות הביטוח לטעון בבתי המשפט, כי המוסר הציבורי מחייב את השופטים להעניש מבוטחים רשלניים בהפחתת תגמולי הביטוח המגיעים להם כגודל האשם התורם שלהם בהתרחשות מקרה הביטוח. חלק משופטינו, כמו השופט ד"ר אחיקם סטולר, מבית משפט השלום בתל אביב, נופל שבי בדאגת חברות הביטוח למוסר הציבורי. שופטים אלה, למרבה הצער, אינם מבינים איזה סחרור עלול מוסד האשם התורם להביא על תחום הביטוח.

מאותו רגע שטענת האשם התורם תחדור לתחום הביטוח, שום פוליסה לא תהיה בטוחה יותר. הנה למשל פוליסת ביטוח חיים, שהמבוטח חסך מפתו ושילם עליה במיטב כספו שנים רבות כדי להבטיח את יקיריו לאחר מותו. בקרות האסון, כשאלמנתו ויתומיו יפנו לחברת הביטוח, הם יאלצו להתמודד בבתי המשפט עם טענות שאין להן כל אחיזה בפוליסה. מדוע לא אשפזתם את המנוח בבית החולים מבעוד מועד. מדוע המנוח לא הקפיד על הוראות רופאיו להורדת הכולסטרול. תאונת הדרכים ארעה ברשלנות המנוח. בכל המקרים הללו יתחילו התדיינויות אינסופיות על החלק שיש לנכות מתגמולי הביטוח כדי להביא לידי ביטוי את אשמתו המוסרית של המבוטח או של יקיריו.

באחד המקרים כבר נתקלנו בטענה לפיה יש לנכות אשם תורם לאלמנה שנענתה לבקשת בעלה המבוטח והוא נפטר באמצע קיום יחסי מין. "אילו בעלך לא היה מבוטח, לא היית מקיימת עמו יחסים בתנאים שכאלה".

אין לדברים שיעור. הרי בכל סיטואציה אנושית יהיה מי שיעלה טרוניה כנגד המבוטח. מדוע לא דאג לבדיקות תקופתיות של מערכת הגז הביתי שגרמה לשריפת הבית המבוטח? מדוע לא הקפיד על בדיקות בריאות תקופתיות שהיו מונעות את התפשטות מחלת הסרטן? מדוע נהג ברכב ברשלנות?

לא בכדי החוק, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון, קובע מפורשות, כי שוללים תגמולי ביטוח רק ממבוטח שגרם במתכוון למקרה הביטוח, כדי לזכות בתגמולי הביטוח. לא בכדי קובע אותו חוק כי חברת הביטוח זכאית להפחית תגמולי ביטוח רק ממבוטח שהתרשל לאחר קרות מקרה הביטוח אם בכך הגביר את הנזק ורק כשיעור בו הוגבר הנזק. לא בכדי נקבע מפורשות בחוק כי הוראות אלה הן קוגנטיות (כופות) ואין לקבוע בפוליסה הוראות אחרות.

אז אנא - שחררו את המבוטחים מהעננה המדאיגה של האשם התורם שתכניס אי וודאות קבועה לכל פוליסת ביטוח. מי ירוויח מזה? חברות הביטוח, שתפתח בפניהן דרך נוספת להתיש את מבוטחיהן. עורכי הדין, ששירותיהם יידרשו יותר בכל תביעת ביטוח. מערכת בתי המשפט, שתזכה ביותר אגרות. וציבור המבוטחים והמוסר הציבורי? אלה רק יפסידו. בוודאות.

זו משאלתנו הרביעית ולא האחרונה.