נדיבה על חשבון מבוטחיה

חברות הביטוח למדו זה מכבר, כי הן יכולות לשלשל לכיסן כסף גדול מהכסף הקטן המגיע למבוטחיהן.

חלקן השכיל להקים מנגנונים משומנים היטב, שמטרתם לנהל מאבקי כוח מתישים על כל סכום, קטן ככל שיהיה, המגיע למבוטח. לעיתים לא ברור כיצד מנכ"ל של חברת ביטוח המרוויח שכר של יותר מארבעים עובדים יחד, לא מתבייש לשלח את מנגנוניו בנפגע משותק כדי למנוע ממנו טיפול רפואי כאשר החיסכון בטל בשישים אל מול מאות אלפי השקלים הנכנסים כל חודש, ללא ויכוח, לחשבונו הפרטי של מנכ"לנו המכובד.

דין פרוטה כדין מאה. הויכוח הוא על העיקרון, מסבירים נציגי חברת הביטוח לשופט המרים גבה.

אלא מסתבר שהויכוח הוא עקרוני, כל עוד הכסף יוצא מכיסה של חברת הביטוח. כפי שנראה מייד, כאשר הכסף יוצא מכיסו של המבוטח, חברת הביטוח מלאת אמפתיה ונדיבות.

באחד הימים נפגעה ג'אן שמש במהלך טיול מאורגן לסיני.

רמי פרי, מארגן הטיול, הפנה את שמש לחברת הביטוח הפניקס, אשר ביטחה אותו בביטוח אחריות מקצועית.

הפניקס העלתה בפני שמש הצעות לתשלום פיצויים והמשיכה בניסיונותיה בין כותלי בית המשפט ומחוץ להם. לבסוף הצליחה לרצות את שמש.

הפניקס ושמש הגיעו להסדר פשרה ביניהם. אלא שלמרבה הפלא, סכום הפשרה היה בגובה סכום ההשתתפות העצמית שהמבוטח, פרי, חייב לשאת בו על פי הקבוע בפוליסה. לא זו אף זו: הפשרה סוכמה ללא ידיעתו של פרי.

בשלב זה פנתה הפניקס לפרי בדרישה כי ישלם את סכום ההשתתפות העצמית. או אז נודע לפרי לראשונה כי התיק הסתיים בפשרה וסירב לשלם את ההשתתפות העצמית. פרי סבר שלא נפל כל פגם בארגון הטיול על ידו. הפניקס, כך טען, גילתה נדיבות על חשבונו, תוך פגיעה במוניטין שלו.

הפניקס לא ויתרה ופנתה בתביעה לבית משפט השלום בתל אביב.

בפוליסה שלי, אמרה הפניקס לשופט אחיקם סטולר, יש סעיף מפורש הנותן לי שיקול דעת מוחלט לנהל את הגנת מבוטחי. ממילא פרי גם לא כפר באחריותו לתאונה כאשר העביר את התביעה לטיפולי, הוסיפה הפניקס.

יש כאן התעלמות מסעיף מפורש בחוק חוזה הביטוח, הכריז השופט סטולר. סעיף זה, שמספרו 68, קובע כי בביטוחי אחריות, בטרם עשיית הסדר הפשרה עם הצד השלישי, חייבת חברת הביטוח לקבל את הסכמת המבוטח.

החוק גם קובע מפורשות, כי על סעיף זה לא ניתן להתנות. לכן הסעיף בפוליסה עליו הסתמכה הפניקס בטענה כי הוא מקנה לה שיקול דעת מוחלט בניהול הגנת מבוטחיה, אינו תקף. כך קבע השופט.

הפניקס הייתה צריכה, כמצוות הסעיף, להמתין 30 ימים מיום שהודיעה למבוטח על ההסדר, ובאם לא היה מתנגד, הייתה רשאית להגיע להסכם הפשרה. הרציונל הוא כי הסדר פשרה כזה יכול לפגוע באמינות העתידית של המבוטח, שהרי מדובר באחריות מקצועית ועל כן יש ליתן לו לממש את זכותו להתנגד. השופט הבהיר כי "אם סברה חברת הביטוח כי מוטב לה להגיע להסדר פשרה מבלי לידע את המבוטח, כי אז לא יהא חייב המבוטח בתשלום השתתפות עצמית".

סעיף 68, הוסיף השופט, בא להבטיח בין היתר את זכויותיו של המבוטח לשלוט בהליך המשפטי שיכול להיות בעל השלכות רחבות מעבר למקרה הביטוח הספציפי.

ולבסוף השופט הביע מורת רוחו מהתנהלותה של הפניקס אשר שלא די בכך שפעלה בניגוד לסעיף 68 אלא אף דאגה שסכום הפשרה לא יעלה על סכום ההשתתפות העצמית. בכך הדגיש השופט, נהגה הפניקס "שלא בתום לב, אם לא למעלה מכך".

בסופו של דיון, דחה השופט את תביעת הפניקס וחייב אותה בהוצאות משפט בשיעור המהווה כשלושים אחוז מסכום תביעתה.