שחרור שאינו משחרר
פסק הדין המלא
רוני זרח עבד כסוכן הפצה עצמאי של מוצרי בשר לחנויות.
באחד הימים, במהלך פריקת סחורה, קפץ זרח ממשאיתו ונפגע בברכו.
המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרו לזרח עשרה אחוז נכות צמיתה.
עם קביעה זו, פנה זרח לאיילון. איילון מכרה לו בשעתו ביטוח חיים עם כיסוי לנכות מתאונה.
איילון הסכימה לשלם רק עבור חמישה אחוזים. אבל כתנאי לתשלום זה, דרשה כי זרח יחתום על כתב שחרור ובו ויתור על כל תביעה נוספת בגין התאונה.
זרח נאלץ לחתום על כתב השחרור, אולם הצליח לצרף מכתב, בו הדגיש כי חתימתו לא תמנע ממנו בעתיד לתבוע מאיילון "את שיעורי אחוזי הנכות שלא אושרו על ידכם".
למעלה משבע שנים לאחר התאונה, נערכה לזרח בדיקת ארטרוסקופיה, שהדגימה נזק נרחב בברך. זרח נאלץ לעבור טיפולים, אשפוזים וניתוחים עד שמומחה לכירורגיה אורטופדית, ד"ר אלישע קרסין, קבע כי הוא סובל מנכות צמיתה בשיעור של שבעים וחמישה אחוז.
זרח פנה לאיילון וביקש לקבל את השלמת תגמולי הביטוח לנכות של שבעים וחמישה אחוז.
למה אתה מטריד אותי, רטנה איילון. מדוע אתה מתעלם מהתחייבותך שתמורת חמשת האחוזים ששילמתי לך לא תתבע אותי גם אם יתברר כי יתגלו אצלך מאה אחוז נכות.
מעבר לכך, הוסיפה איילון, מאז התאונה חלפו יותר משלוש שנים. תביעתך התיישנה.
השופט דוד מינץ, מבית משפט השלום בירושלים, דן ראשית בשאלת ההתיישנות.
זרח סובל כיום מנכות אחרת. אין זו אותה נכות של עשרה אחוז ממנה סבל במועד בו פנה לראשונה אל איילון. "הטיפולים והניתוחים שעבר זרח מאז בדיקת הארטרוסקופיה שנעשתה למעלה משבע שנים לאחר התאונה, לא היו קיימים מייד לאחר התאונה, ובודאי שלא ניתן לראות בהם נזק שהתגבש באותו מועד".
לא מדובר כאן בהחמרה איטית וממושכת שהובילה מאחוזי נכות בשיעור של עשרה אחוז לשיעור של שבעים וחמישה אחוז, אלא בשינוי של ממש, הדגיש השופט.
לפיכך אין למנות את תקופת ההתיישנות אלא ממועד התגבשות הנכות בשיעור של שבעים וחמישה אחוז, קרי מהמועד בו נעשתה בדיקת הארטרוסקופיה, שבע שנים לאחר התאונה.
מכאן ניגש השופט לדון בעניין החתימה על כתב השחרור המכונה גם כתב סילוק.
אכן, קובע השופט, בחתימתו על כתב הסילוק, לקח על עצמו זרח את הסיכון, שלא יפוצה בעתיד על החמרה במצבו הרפואי. במובן זה, ההסתייגות שהוסיף זרח לכתב הסילוק, לא יכולה להועיל לו אם נכותו החדשה נובעת מהחמרה בלבד.
אולם כתב סילוק מהווה חוזה וחולשים עליו גם דיני הטעות החוזיים. כאשר ניזוק חותם על כתב סילוק, מיחסים לו נטילת סיכון מודעת לאי וודאות, לכך שהדברים יתפתחו באופן שונה מן הצפוי. אולם כאשר מתגלה פגיעה אשר היא כה חריגה בעוצמתה ובטיבה עד שלא ניתן לומר כי היא נתונה במסגרת הסיכונים הרגילה של "אי הוודאות המודעת", אזי שמורה לחותם על כתב הסילוק עילת ביטול עקב טעות.
במילים אחרות, מבוטח שנכותו עלתה, ושיוכיח כי אין מדובר בהחמרה איטית וממושכת, אלא בשינוי של ממש, שינוי בלתי צפוי חריג בעוצמתו ובטיבו עד כדי כך שיש לומר לגביו שהוא לא נלקח כלל בחשבון על ידי המבוטח במסגרת הסיכון שנטל על עצמו בעת החתימה על כתב הסילוק, יוכל לבטל את כתב הסילוק בעילה של טעות חוזית.
עוד הסכים השופט מינץ עם זרח, כי אין זה ראוי שחברת ביטוח תחתים את מבוטחה על כתב שחרור כתנאי לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים לו לפי דעתה של חברת הביטוח ולחסום בכך, בפני המבוטח, את הדלת למימוש מלוא זכויותיו.
בקשתה של חברת הביטוח איילון לדחות את תביעת זרח על הסף על בסיס טענת ההתיישנות וכתב הסילוק נדחתה.