פיצויים עונשיים. גם בישראל?

בחודש אוגוסט 2005, הכתה סופת ההוריקן קטרינה את העיר ניו אורלינס. הסופה הקטלנית ביותר שנרשמה בארצות הברית מזה 80 שנה. למעלה מ- 1,800 איש נספו.

משפחת ברוסרד שרדה את הסופה, אולם ביתה נהרס עד היסוד. הנזק הוערך בכמאתיים אלף דולר.

בני הזוג ברוסרד פנו אל חברת הביטוח שלהם, סטייט פארם. זו דחתה את תביעתם, בטענה שנזקי מים לא כלולים בפוליסה.

אבל בכל סופה, התעקשו המבוטחים, יש גם רוחות, לא רק מים.

חברת סטייט פארם, לא הסכימה לשנות את עמדתה. המבוטחים פנו לבית המשפט המחוזי של מדינת מיסיסיפי.

בדיון שנערך בפני השופט סנטר, התברר כי סטייט פארם לא פנתה לקבל כל חוות דעת להערכת חלקן של הרוחות בנזקי הבית.

לחברת ביטוח יש גם חובות כלפי מבוטחיה, הזכיר השופט לנציגי סטייט פארם. עליכם לחקור מידית את כל העובדות הרלבנטיות ולבצע הערכה ריאלית של החלקים המכוסים מתוך תביעת המבוטח. במקום לעמוד בחובה זו, קבע השופט, הפכתם את בית המשפט למחלקת התביעות שלכם, למי שאמור להחליט עבורכם מה שיעור הנזק המכוסה.

בנסיבות אלה, פסק השופט, ראוי להטיל עליכם פיצויים עונשיים.

חבר המושבעים העמיד את סכום הפיצויים העונשיים על 2.5 מיליון דולר. רחמיו של השופט נכמרו על סטייט פארם. במסגרת סמכותו, הקטין את הפיצויים העונשיים לכדי מיליון דולר. עדיין פי חמש מסכום הנזק שנגרם למבוטחים.

התנהגות מסוג זה, הנחשבת שערורייתית בין כותלי בתי המשפט האמריקאים, מקובלת כלגיטימית בין כותלי בתי המשפט שלנו. בית המשפט העליון שלנו קבע כי עקרונית, לשופט בישראל יש סמכות להטיל פיצויים עונשיים. באותה נשימה הוסיף כי הטלת פיצויים עונשיים תיעשה רק "במקרים חמורים במיוחד".

בפועל, עד היום דבר לא נחשב אצל שופטינו "חמור במיוחד". מדובר בשופטים מקצועיים. נקודת המבט שלהם על החיים, שונה מזו של האיש הפשוט. אפילו מקרה של ילדה בת 6 שנאנסה משך שנים על ידי השכן, לא נחשב "חמור במיוחד" בעיני השופט המקצועי. על אחת כמה וכמה, מקרים של חולים סיעודיים, נכים, משותקים בכל איברי גופם, יתומים ואלמנות, שתביעותיהם נדחות כך סתם ללא בסיס, לא הצדיקו בעיני שופטינו הטלת פיצויים עונשיים. התופעה של הפיכת בתי המשפט למחלקות התביעות של חברות הביטוח נותרה לפיכך חזון נפרץ במקומותינו.

חבר הכנסת אורי אריאל, הגיש ביום 27.2.12, הצעת חוק המבקשת לתקן מצב בלתי נסבל זה. חברות הביטוח, מסביר חבר הכנסת אורי אריאל, מורגלות בליטיגציה. יש להן מחלקות משפטיות וסוללות עורכי דין המועסקים בחוזה קבוע. יש להן תמריצים לעכב הליכים וליצור עינויי דין. לא כל אזרח מן השורה יכול לעמוד בעינויי דין אלה.

בין חברות הביטוח לבין האזרחים, שורר לפיכך חוסר שיווי משקל מובהק. עצם החובה לפנות לערכאות מרתיעה אזרחים רבים. אזרח מן השורה הפונה לערכאות לוקח סיכון גדול הרבה יותר מחברת ביטוח. הנטל והמאמץ המוטלים עליו כבדים פי כמה וכמה ביחס למאמץ המוטל על כתפיהן של חברות הביטוח.

"גרירה בלתי מוצדקת של מבוטח לבית המשפט", מסכם חבר הכנסת אריאל את סלידתו מהמצב, "היא מעשה זדוני, פוגעני וחמור, המצדיק חריגה מעקרון ההשבה שבפיצוי והחלת פיצוי עונשי".

לפיכך, מציע חבר הכנסת אריאל כי בית המשפט יוכל לבדוק מה המידע שעמד בפני חברת הביטוח בעת שסירבה לדרישה הראשונית של המבוטח. אם יתרשם כי חברת הביטוח התנערה מחובת תשלום תגמולי הביטוח שלא בתום לב, יוכל בית המשפט לפסוק לו פיצוי עונשי של עד כפל התגמול לו זכאי המבוטח.

זו לשונה המקורית של הצעת החוק: "התנערות מתשלום שלא בתום לב: התנער מבטח מחובת תשלום תגמולי הביטוח שלא בתום לב, רשאי בית המשפט לחייבו בפיצוי עונשי עד כדי כפל התגמול שלו זכאי התובע".

עד כאן דברים כדורבנות. שאפו לחבר הכנסת אריאל על האומץ להתריס מול כוחם האדיר של תאגידי הביטוח. אולם, חלפה שנה ודבר לא קרה.

נער הייתי וגם זקנתי בין כתלי בית המשפט ואני יכול להרגיע את תאגידי הביטוח וגם את חברי עורכי הדין, שיחששו בוודאי לאובדן פרנסה אם ההצעה תתקבל. אל דאגה. מה שהיה הוא שיהיה. בתי המשפט ימשיכו לשמש החצר האחורית של חברות הביטוח. אין סיכוי שההצעה תעבור. הלובי בכנסת של הטייקונים השולטים בתאגידי הביטוח וחולבים שם את כספנו משומן היטב וחזק. הלובי הזה ידאג שההצעה לא תעבור. גם אם אתבדה וההצעה תעבור, היא בוודאי תעבור עם תיקונים שיעקרו אותה מתוכן. ואפילו ההצעה תעבור כמות שהיא ללא תיקונים, עדיין תוכלו לסמוך על פרשנות השופטים שתעקר אותה מתוכן. הרי גם כיום יש להם סמכות להטיל פיצויים עונשיים. אם לא הפעילו אותה עד היום, מדוע שיפעילו אותה מחר?

מכל מקום, כולי תפילה שחבר הכנסת אורי אריאל ימשיך לפעול לקבלת הצעתו ושלבבות שופטינו ייפתחו. אם כך יקרה, יהא זה צעד מרחיק לכת לקראת מדינה שיהיה בטוח ונעים יותר לחיות בה. גם למי שנפל עליו אסון ונאלץ בימיו הקשים לממש את פוליסת הביטוח שלו, פוליסה אותה רכש במיטב כספו.