Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

"תספורת" גם לילדים אוטיסטים

בגיל שנתיים וחצי, החל להתעורר חשד אצל הוריו של ע' כי ילדם סובל מאוטיזם. אולם רק בגיל שש וחצי הצליחו הרופאים לאבחן כי ע' הוא אוטיסט מלידה.

עם האבחנה, פנו ההורים למוסד לביטוח לאומי וביקשו לקבל עבור בנם גמלת ילד נכה.

פקידי המוסד אישרו.

איזה מוסד יעיל, חשבו הוריו של ע' בינם לבינם, התקשורת סתם מוציאה את דיבתו רעה.

אולם כשקיבלו לביתם את תשלום הגמלה, גילו כי פקידי המוסד עשו לילדם "תספורת". הם אישרו את הגמלה רק מגיל שש וחצי ו"גילחו" את כל השנים הקודמות.

מדוע, קָבְלו ההורים בפני פקידי המוסד, הרי אתם יודעים שילדנו לוקה באוטיזם מלידה.

זה נכון, הודו פקידי המוסד, אבל אתם פניתם אלינו רק כשילדכם היה בן שש וחצי.

תשובת הפקידים קוממה את הוריו של ע'.

מדוע קוממה? משום שכל בר בי רב יודע שאין אפשרות לאבחן אוטיזם כבר בלידה, אלא רק בגילאים מאוחרים. בדרך כלל בין גיל שלוש לשש. המוסד מנצל עובדה זו ופשוט גוזל מהילד האוטיסט את הגמלה עבור התקופה שלפני האבחנה.

נחזור כעת להוריו של ע'. הם פנו לוועדת ערר. דיונים על גבי דיונים. לבסוף, זכו לחלק מן ההכרה המיוחלת. וועדת הערר הגיעה למסקנה כי הילד זכאי לגמלה מגיל שנתיים וחצי, מיום שההורים החלו לחשוד שבנם סובל מאוטיזם.

עם אישור הוועדה, פנו ההורים לפקידי המוסד וביקשו לקבל את תשלום גמלת הילד הנכה מגיל שנתיים וחצי.

תקראו היטב את מה שכתוב באישור הוועדה, אמרו פקידי המוסד להורים המותשים. כתוב שם "זכאות לגמלה מגיל שנתיים וחצי". לא כתוב "זכאות לתשלום הגמלה מגיל שנתיים וחצי". לכן, על פי וועדת הערר אנו רושמים כי ילדכם זכאי לגמלה מגיל שנתיים וחצי, אולם על פי תקנה 6 לתקנות גמלת ילד נכה, שהתקין שר הרווחה בשנת 2005, אנו משלמים רק החל משנה לפני שהגשתם לנו תביעה, כלומר מגיל חמש וחצי.

הוריו של ע' התמלאו זעם. אנחנו נערער עליכם ואם צריך נגיע אפילו עד בית המשפט העליון. יש שופטים בירושלים. ליבם פתוח לא רק בשביל גדולי האומה, אלא גם בשביל בני העם הפשוט, אלה שמפרישים לכם משך שנים, כחמישית משכרם וכשהם זקוקים לכם אתם מוציאים להם את נשמתם.

אכן יש שופטים בירושלים, גיחכו פקידי המוסד, תפנו אליהם.

את חיפושם אחר הצדק החלו ההורים בבית הדין האזורי לעבודה בבירת הנגב.

אני מבין את מצבו של ילדכם וגם את מצוקתכם, אמר השופט אילן סופר להורים. אולם סעיף 6 אוסר תשלום רטרואקטיבי העולה על שנה מיום הגשת התביעה.

אבל, אמרו ההורים הנואשים לשופט, כולם יודעים שלא ניתן לאבחן אוטיזם בזמן הלידה. לכן תקנה 6 היא בלתי סבירה והיא גם מפלה. במקרה כזה יש לאדוני סמכות לקבוע כי אין תוקף לתקנה.

סמכות יש לי, אבל אני לא חושב שהתקנה היא בלתי סבירה או מפלה, השיב השופט ודחה את התביעה.

ההורים לא איבדו תקווה. הם פנו לבית הדין הארצי לעבודה. שם פגשו בשופטים שמואל צור, רונית רוזנפלד וסיגל דוידוב- מוטולה. היו שם גם עוד שני נציגי ציבור לקישוט.

אכן, אישרו השופטים, ילדכם סובל מאוטיזם מלידה. אנו גם יודעים שאי אפשר לאבחן אוטיזם במועד הלידה אלא רק כעבור שנים ושלא יכולתם להגיש את תביעתכם מוקדם יותר. אולם תקנה 6 כובלת אותנו.

התקנה אינה סבירה, ניסו הוריו של ע' לטעון, מענישים אותנו בשלילת הגמלה על לא עוול בכפנו.

"איננו מוצאים כל אי סבירות בתקנה", ענו השופטים, "גמלת ילד נכה, נועדה לכיסוי צרכים שוטפים. אכן, בעבר תקופת הזכאות לתשלום למפרע הייתה 4 שנים, אך אין לנו כל יסוד לקבוע כי תקופה של שנה היא בלתי סבירה".

בקיצור, לא נותרה להוריו של ע' כל ברירה אלא לפנות למעוז הצדק, בית המשפט העליון בירושלים.

ומה קבעו השופטים בירושלים? השופטת מרים נאור הזדהתה עם "הנטל הכבד המוטל על הורים לילד הלוקה באוטיזם". השופטת גם מעידה על עצמה כי היא מבינה ש"תשלום הגמלה נועד לסייע בהקלתו של נטל זה". אולם, היא לא ראתה מקום להתערב.

השופט אליקים רובינשטיין, גילה גם צער וגם "רצון לסייע למשפחה המתמודדת עם אבחנת אוטיזם לקטין על השלכותיה", אולם הביע "חשש" שהתקנה "התוחמת לשנה אחורנית אינה מן הסוג המצדיק התערבות".

ומה עשתה השופטת אסתר חיות, השלישית בהרכב? היא הרחיקה עצמה מאחריות על ידי העברת הכדור לידיו של שר הרווחה: "נשאלת השאלה מדוע לא עשה השר עד כה שימוש בסמכות הנתונה לו לקבוע תקופות העולות על 12 חודשים, בהתחשב בסוג הליקוי שממנו סובל הילד הנכה ובסוג הגמלה המגיעה בעדו. האמנם אין בנמצא סוגי ליקויים וסוגי גמלאות לילדים נכים המצדיקים זאת? אתמהה".

לאחר שהעבירה את האחריות, גם השופטת חיות הצטרפה לחבריה להרכב ואישרה את התספורת שעשה המוסד לגמלת הילד האוטיסט.

הנה כי כן, שבעה שופטים, בשלושה הרכבים דנו במשך 4 שנים בגזילת גמלת הרש של ילד אוטיסט. כולם הסכימו כי מדובר בעוול. אף אחד לא התאמץ ממש למצוא דרך משפטית להורות על השבת הגזלה.

האמנם אין דרך חוקית? בוודאי שיש. אבל צריך כמובן להתאמץ ולקחת אחריות.

ראשית, התקנה הדרקונית היא חקיקת משנה. השופטים מוסמכים לבטל חקיקת משנה אם היא בלתי סבירה. הדבר גם נעשה בעבר.

שנית, מדובר בתקנה היוצרת התיישנות מקוצרת. בית המשפט העליון כבר קבע כי הוראה היוצרת התיישנות מקוצרת כפופה לכל החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות. אחד החריגים קובע כי אם "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". זה בדיוק מה שקרה בעניינו של ע'. ההורים לא יכלו לדעת ולא יכלו להגיש תביעה לגמלת ילד נכה עד גיל שש וחצי. לכן מניין תקופת ההתיישנות מתחיל אך ורק ממועד אבחון המחלה על ידי הרופאים.

ויש עוד נימוקים משפטיים שהיו יכולים לסייע לילד האוטיסט.

נימוקים משפטיים אם כן לא חסרים. מה חסר? רצון טוב וחמלה כלפי מוכי גורל. לא רק בדיבורים. את אלה, כמה עצוב, לא מרבים למצוא בהיכלי המשפט שלנו.