Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

עד כדי אבסורד

דוד זהבי נורה ברכבו. למחרת נפטר מפצעיו.

זהבי היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים בחברת הביטוח מנורה.

המוות, כך טענה מנורה, נגרם בפעילות פלילית. בפוליסה שלי, הבהירה מנורה, קיים חריג הקובע כי אין כיסוי ל"פעולה פלילית בה השתתף המבוטח".

אין ספק כי כוונת החריג לא הייתה לשלול פיצוי מקורבן פשע, השיב למנורה השופט אברהם אליקים, מבית משפט השלום בחיפה. הכוונה בחריג זה הייתה לשלול פיצוי משודד הנפצע במהלך שוד בו השתתף. קורבן לאירוע פלילי אמנם "משתתף" באירוע, אך לא מדובר בהשתתפות מרצונו, אלא באירוע שנכפה עליו.

מנורה גם מחתה בפני האלמנה על התנהגות בעלה המנוח. בעלך, כך אמרה מנורה לאלמנה, לא דיווח לנו על עיסוקיו הפליליים.

אמנם בהצעות הביטוח שלה, מנורה לא שואלת את לקוחותיה, אם הם עבריינים, או אם יש להם עבר פלילי. אולם מנורה הביאה למשפט, כתנא מסייע, את האקטואר ליאור ויסברג.

ויסברג הסביר לשופט כי השאלה אם הלקוח עבריין, הושמטה שלא במקרה. אנו לא שואלים על עבר פלילי, אך אנו שואלים על העיסוק. כאשר המנוח ענה כי הוא מוכר בגדים, היה עליו להוסיף כי יש לו גם "...עיסוק בעבירות של גניבה, פריצה וכו'".

"עמדתה של חברת הבטוח בשאלה זו מגיעה עד כדי אבסורד", קובע השופט אליקים. "חברת הביטוח בוחרת במכוון שלא לשאול מראש באופן ספציפי האם למבוטח הפוטנציאלי יש עבר פלילי, מתוך כוונה להגדיל את מאגר מבוטחיה ואת מאגר משלמי פרמיות הביטוח. אך משמתקיים מקרה ביטוח, היא מסרבת לשלם את המגיע למבוטח בטענה כי ציפתה –מבלי לספר זאת לאף אחד- כי המבוטח יציין שעיסוקו הוא גנב".

לפי השקפתה של מנורה, מוסיף השופט, "גנב", "פורץ" או "עבריין" מהווים עיסוקים מקצועיים. השקפה זו יש לדחות מכל וכל. לו סבורה מנורה כי עבר פלילי הינו נתון בעל ערך מהותי, מדוע לא תשאל זאת במפורש.

מעבר לכל אלה, מנורה לא השכילה להביא לבית המשפט ראיות קבילות כי המנוח היה עבריין. אכן המנוח הורשע על קבלת נכס שהושג בעוון. אולם הוא מעולם לא ישב בכלא. ניתן לכנות עבריין כל מי שעובר על איזשהו סעיף בספר החוקים, אך אין זה הולם לקבוע כי אדם כזה עיסוקו בעבריינות. דווקא העדר הרשעות, משך שנים רבות, מאז אותה הרשעה בודדת, מעיד על אורח חיים נורמטיבי. גם לא הוכחה רלוונטיות כלשהי בין ההרשעה לבין הסיכון המבוטח.

השופט מבקר קשות את מנורה גם על דרך ניהול המשפט. ויסברג, העד המרכזי מטעמה, הובא כחתם מומחה, אך הוא לא שימש כחתם משך שנים רבות. ויסברג לא הכיר את התיק ולא התמצא במהות המשפט הפלילי. ויסברג לא ידע להבחין בין נאשם לבין חשוד, בין סגירת תיק לבין הרשעה. בין פתיחת תיק לבין הגשת תיק לבית משפט. עדותו הייתה מאד מגמתית, ופגמה באמינותו, קובע השופט.

מדוע בכל זאת הובא ויסברג לעדות? מנורה נזכרה, שלושה ימים לפני מועד שמיעת ההוכחות, שעליה להביא עד מומחה למשפט. היא תפסה את ויסברג כעד "ממלא מקום" שעבר בסביבה והשתיתה עליו את כל הגנתה. על עד כזה לא ניתן להסתמך, קובע השופט. חברת ביטוח המכבדת את עצמה ואת הוראות החוק חייבת כבר בשלב דחיית תביעתו של המבוטח כי תהיה בידיה חוות דעת מנומקת ורק על פיה לדחות את תביעת המבוטח.

מעדותו של ויסברג עלה כי מנורה לא הייתה מבטחת אפילו אדם שנפתח נגדו תיק חקירה ונסגר מבלי שבכלל הועמד למשפט.

אם זו עמדה הרשמית של מנורה, מקשה השופט, מדוע היא מסתירה אותה ממבוטחיה בעת כריתת חוזה הביטוח. תתכבד חברת הביטוח מנורה ותפרסם ברבים כי שעריה סגורים בפני מי שנפתח נגדו תיק ונסגר, כי אין היא מעוניינת להעניק להם את שרותיה בשל הסיכון הטמון בעברם. ראוי שמבוטחיה של מנורה ידעו את הצפוי להם בהגיע מועד קיום התחייבויות חברת הביטוח.

השופט מביע תרעומת גם על כך שבחוות דעתו הסתמך ויסברג על תיקי חקירה שנסגרו. זהו מעשה אסור על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. חברת ביטוח אינה רשאית לדחות תביעת תגמולי ביטוח, או לסרב לקבל אדם לביטוח, בהסתמך על תיק חקירה שנסגר. מאחורי כל תיק שנסגר, עומדים הסברים ונימוקים. לא כולם ידועים אפילו למשטרה. המידע בדבר קיום תיק סגור, הינו מידע שהמחוקק קבע, כי מותר להציגו רק בפני חוג אנשים מצומצם ולמטרות מיוחדות וחברת ביטוח אינה בכלל חוג זה.

מנורה ניסתה בסיכומיה לצייר תמונה שחורה, לפיה המנוח הוא עבריין כבד. אלא שציור לא ניתן לצייר ללא מכחול וצבעים. במשפט, המכחול והצבעים, מורכבים רק מחומר הראיות. בתיק זה ראיות כאלה איין.

כעת פונה השופט לעדה השנייה שהופיעה במשפט מטעם מנורה. מנהלת מחלקת התביעות עו"ד מיכל פיק.

במשפט הסתבר כי פיק הגיעה לכלל דעה, כבר שנה לפני הרצח, כשהמנוח הגיש לה תביעת נכות, שהמנוח הוא "בעל רקע של אישיות מסוכנת". אם כך, מקשה השופט, מדוע לא ביטלה את חוזה הביטוח כבר אז.

חברת ביטוח שמובא לידיעתה דבר אי הגילוי, חייבת תוך שלושים ימים לבטל את חוזה הביטוח בהודעה בכתב למבוטח. כך קובע חוק הביטוח.

אי גילוי אינו מקנה לחברת הביטוח פטור לעולמים. מנורה המשיכה לגבות את דמי הפרמיה ולהחריש. עובדה זו פועלת לחובתה ומחזקת את הטענה כי מנורה רצתה כי המנוח ימשיך להיות מבוטחה. מכך אפשר להסיק גם כי אפילו מנורה לא ראתה באותם פרטים כפרטים מהותיים.

כעת השופט פונה לדון בשאלה אם לא ראוי להטיל על מנורה קנס של ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, לאור התנהלותה בתיק.

השופט קובע כי לא הייתה כאן כל מחלוקת בתום לב. מנורה עשתה שימוש בהליך המשפטי למשיכת זמן והתשת אלמנת המנוח.

מתחילת הדרך לא היו למנורה ראיות להוכחת טענותיה. במקום להביא ראיות כדין, היא צרפה לסיכומיה קטעי עיתונות בדרך המנוגדת לדיני הראיות. השוואת הטענות שמנורה הטילה במנוח בסיכומיה, מול הראיות שמנורה הצליחה להביא כדין, מצביעה על פער בלתי אפשרי לפי שיטת המשפט בישראל.

לאחר ניתוח מקיף זה, הגיע השופט אליקים למסקנה, כי יש לחייב את מנורה במלוא תגמולי הביטוח עבור מותו של זהבי והטיל עליה קנס של ריבית מיוחדת בשיעור של פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק.