Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

על שפת ים כנרת

לאורך חופי הכנרת, קיימת תופעה טופוגרפית המכונה המדרגות.

מדובר במצוקים תת - ימיים, היוצרים לאורך קטעים נרחבים מדרון תלול ועמוק בגובה של כעשרה מטרים.

תופעת המדרגות יוצרת סיכון נסתר.

ירידת מפלס הכנרת קירבה את המצוקים אל קו החוף. אדם שאינו יודע לשחות ונכנס למים רק כדי ליהנות ממגעם, לא יכול לדעת כי תוך מספר פסיעות הוא כבר בקצה המדרגה. אדם כזה צועד במים הרדודים סמוך לחוף כשלפתע נשמטת הקרקע מתחת רגליו והוא נופל למים העמוקים.

זה מה שקרה לג'מיל עבדאללה אטריק, בן העשרים ושלוש, תושב הכפר עקרבניה א- נסריה הסמוך לשכם.

אטריק הגיע לטבריה נרגש, עם כלתו הטרייה, לבלות את ירח הדבש.

בני הזוג התארחו במלון מרקור. הם ביקשו לטבול במי הכנרת וירדו אל החוף השקט, חוף מוכרז ומוסדר.

באותה עת היה מפלס הכנרת בשפל רב. המרחק בין קו החוף לקצה המדרגה היה בין שניים לארבעה מטרים בלבד.

אטריק לא ידע לשחות. הוא נכנס למים הרדודים במכנסיו והתקדם מספר צעדים. בעוד ברכיו מעל פני המים נפל אטריק למדרגה שעומקה כאחד עשר מטרים.

אשתו של אטריק זעקה לעזרה אך בחוף השקט לא היה מציל.

המציל שהוזעק מחוף התכלת הסמוך לא הצליח למשות את אטריק מעומק כה רב ללא בלון צלילה. בחוף השקט לא היה ציוד צלילה. הציוד הובא מחוף התכלת הסמוך. בעזרתו הצליח המציל למשות את אטריק.

במהלך העיכוב בפעולות ההצלה היה אטריק מחוסר חמצן. הוא נמשה מהמים במצב של מוות קליני, הונשם והובהל לבית חולים. חייו ניצלו אך הוא נותר צמח.

אטריק הגיש תביעת פיצויים כנגד החברה לתפעול החוף השקט ומבטחתה חברת הביטוח כלל, כנגד המדינה - משרד הפנים וכנגד עיריית טבריה.

התביעה התבררה בפני השופטת רות שטרנברג - אליעז בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

תופעת המדרגות, התברר במשפט, הייתה ידועה ומוכרת לכל הגופים הנתבעים. היא אף גבתה קורבנות עוד קודם לאסונו של אטריק.

חברת החוף השקט, מפעילת החוף והמחזיקה בו, לא ביצעה, קובעת השופטת, פעולות פשוטות שהיה עליה לנקוט, כדי לקדם את פני הסכנה. רק לאחר המקרה ובעקבות החלטת משרד הפנים לאסור כליל את הרחצה ולבטל את מעמדו של החוף השקט כחוף מוכרז, פעלה חברת החוף השקט לתיקון המדרגה.

חברת החוף השקט גם לא דאגה לשילוט מתאים ומספיק המתריע על הסכנה והיא גם לא דאגה להצטייד בציוד צלילה זמין כפי שנהג חוף התכלת השכן.

בשל כל אלה מוצאת השופטת את חברת החוף השקט אחראית לנזקיו של אטריק.

השופטת עוברת לבחון את אחריות המדינה ומוצאת כי על אף מספר מקרים קודמים בהם קופחו חיי אדם בטביעה בחופי הכנרת, לא עשה שר הפנים שימוש בסמכות המוקנית לו בחוק לאסור על כניסת מתרחצים לחוף השקט.

החוק מטיל על שר הפנים חובה להתריע בשלטים על חוף שהרחצה בו מסוכנת דרך קבע ואף לגדר ולנקוט אמצעים למניעת הרחצה. שר הפנים, קובעת השופטת, לא מילא אחר חובותיו אלה.

חובות מקבילות, לקבוע איסורים, תנאים ומגבלות לגבי חופי רחצה, המהווים סכנה לשלומם של השוהים בהם, מטיל החוק גם על הרשות המקומית. עיריית טבריה כמו משרד הפנים לא עשתה שימוש בסמכויותיה החוקיות.

לאחר שפסקה בשאלת האחריות פנתה השופטת לחישוב הפיצויים, ובהם פיצוי בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות בהתאם להלכה שנתחדשה בפסיקת בית המשפט העליון שסקירתה הובאה באתר משרדנו תחת הכותרת מחזיר השנים האבודות.

בתום מלאכת חישוב הפיצויים פסקה השופטת לאטריק פיצויים בסך של למעלה מארבעה מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עורכי דינו בשיעור 20% ובתוספת מע"מ.

את פירוט הפיצויים תוכל למצוא בטבלה המצויה במדור סל הפיצויים של אתר משרדנו. לשם קבלת הטבלה לחץ כאן.