סעיף היפוך השליחות

חברות הביטוח מוכרות, בדרך כלל, את מרכולתן, באמצעות סוכני ביטוח.

המחוקק ביקש לפיכך לחסום את האפשרות שחברות הביטוח תתנערנה מהבטחות, אישורים, טעויות ומחדלים של הסוכן.

להשגת מטרה זו, קבע חוק חוזה הביטוח, כי הסוכן נחשב שליח של חברת הביטוח למשא ומתן, לכריתת חוזה הביטוח, לחובת הגילוי, לקבלת פרמיות ולמתן הודעות.

כידוע, שליחו של אדם כמותו. לכן לדוגמא, אם סוכן הביטוח מאשר למבוטח כי הוא מבוטח, הכיסוי הביטוחי נכנס לתוקף ואין צורך יותר באישור החברה. כך גם כל טעות, או רשלנות של הסוכן, מיוחסים לחברת הביטוח. זו האחרונה נושאת באחריות מלאה להם.

עד כאן הכול לכאורה פשוט וברור.

אלא שסעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, אפשר למבוטח המתעקש על כך, לדרוש מחברת הביטוח, כי הסוכן ישמש כשליח שלו, של המבוטח בלבד. דרישה כזו נחשבת בחוק לחריגה. עליה להיעשות בכתב.

למבוטח לא צומחת כל תועלת מהפיכת הסוכן לשליח שלו. כפי שאמר בית המשפט העליון "ראיית סוכן הביטוח כשלוחה של חברת הביטוח מעניקה, לכאורה, למבוטח הפוטנציאלי יתרון בכך שהחברה והסוכן מהווים גוף אחד ומעשי הסוכן מחייבים את המבטחת".

גם לסוכן הביטוח לא צומחת כל טובת הנאה מהתואר שליחו של המבוטח. נהפוך הוא. הדבר יכול להסב לו רק נזק. על כך נרחיב בהזדמנות אחרת.

למי אם כן יש אינטרס להפוך את הסוכן לשליחו של המבוטח?

נכון. אך ורק לחברת ביטוח המבקשת להרוויח מהעסקת הסוכן במכירת ביטוחיה אך לא לקחת אחריות על מעשיו ומחדליו.

חברות הביטוח ניצלו אם כן את הברירה שהחוק הותיר בידי המבוטח והכניסו כמעט בכל טופס של הצעת ביטוח סעיף תמים לכאורה, בלשון זו, או בדומה לה:

"הריני/ו ממנה/ים בזה את סוכן הביטוח מוסר כתב זה להיות שולחי /נו לכריתת החוזה עם החברה ולכל משא ומתן בענינו".

סעיף היפוך השליחות הוכנס לכל טופס הצעת ביטוח בשיטה הידועה בישראל כשיטת "מצליח". מבוטח טיפש שייפול בפח ויחתום על סעיף זה, יזכה בכבוד שהסוכן הפך לשליחו אך ישלם על כך באובדן תגמולי ביטוח.

הנה לדוגמא מה שקרה בעניין אפרים נעמט, שפורסם באתר משרדנו תחת הכותרת שולח דברים ביד כסיל.

המבוטח מילא טופס הצעה לביטוח חיים, צרף תשלום והיה משוכנע כי הוא מבוטח.

כעבור מספר חודשים, המבוטח עבר תאונת דרכים קשה והתברר כי הסוכן, מתוך רשלנות, ביטל את הצעת הביטוח, קודם לתאונה.

חברת הביטוח עטה כמוצאת שלל רב על כך שהמבוטח נפל בפח וחתם על סעיף היפוך השליחות. אכן שללה היה רב.

בית המשפט העליון נתפס לחתימה על סעיף היפוך השליחות ופקד על המבוטח את עוונותיו של הסוכן. ביטול הצעת הביטוח נחשב כבא מצדו של המבוטח, למרות שהוא לא ידע על הביטול. חברת הביטוח שוחררה מכל אחריות לרשלנותו של הסוכן שלה.

אנו הבענו את דעתנו, בדחילו ורחימו כמובן, כי פסק הדין החטיא את מטרת חוק הביטוח.

סעיף היפוך השליחות מופיע בתוך טופס סטנדרטי של חברת הביטוח. הטופס מובא על ידי הסוכן אל המבוטח כשליחה של חברת הביטוח.

קשה להעלות על הדעת תמונה בה הסוכן ממלא עם המבוטח את טופס הצעת ביטוח ולפתע המבוטח קם מכיסאו מחבק את הסוכן ואומר טוב שהטופס הזכיר לי, אני יכול להפוך אותך לשליח שלי וחותם על סעיף היפוך השליחות.

לכן הבענו את דעתנו שהסוכן יכול להפוך לשליח של המבוטח רק כאשר המבוטח דורש זאת בכתב נפרד מראש, עוד בטרם הסוכן פונה אליו. לפני תחילת המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח. תוך הבנת משמעות הדרישה.

אולם כמובן, פסק הדין של בית המשפט העליון, הוא הקובע והוא אותת לחברות הביטוח להמשיך ולהחתים מבוטחים תמימים על סעיף היפוך השליחות גם כשאין כל סיבה הגיונית לחתימת המבוטח עליו.

כך קרה במקרה של עלי אלסייד שהטרקטור שלו נגנב.

מבטחת הטרקטור, חברת הביטוח כלל, סירבה לשלם את תגמולי הביטוח.

דרשתי בפוליסה, כך הסבירה כלל, כי הטרקטור יחנה באתר שיישמר על ידי חברת אבטחה, או לפחות כי יותקן לו מנעול הגה הידראולי. לא קיימתָ לא את זה ולא את זה, כך נזפה כלל במבוטחה.

העובדה שאלסייד לא קיבל את הפוליסה לידיו ולא ידע על דרישות השמירה של כלל, לא הטרידו את כלל. היא שלפה קלף מנצח: סוכן הביטוח ידע על הדרישות ובטופס הצעת הביטוח אלסייד חתם על סעיף היפוך השליחות.

אשר על כן, כך המשיכה כלל וטענה, ברגע שהסוכן הפך שליחו של המבוטח, גם המבוטח ידע, למרות שהמבוטח באמת לא ידע.

אכן, הודו השופטים יוסף גולדברג, רות שטרנברג- אליעז ועוזי פוגלמן, אלסייד חתם על סעיף היפוך השליחות בהצעת הביטוח.

אולם מגמתו של חוק חוזה הביטוח היא צרכנית מובהקת. החוק בא לגשר על פערים מובְנִים בין צד חזק לצד החלש ממנו, באמצעות קביעת סטנדרטים מחייבים לפעילות עסקית הוגנת.

שומה על בית המשפט לראות לנגד עיניו את המטרה הצרכנית כמגדלור מנחה בפרשנות ראויה של החקיקה.

על רקע זה קובעים השופטים, החתמת אלסייד על סעיף היפוך השליחות אין בה כדי להפוך את הסוכן משלוחה של החברה לשלוחו של המבוטח. סעיף 33(א) לחוק הביטוח דורש שהיפוך השליחות ייעשה על פי "דרישה בכתב". השימוש במילה "דרישה" איננו מקרי. הוא מלמד על כך שהפניה צריכה להיות ביזמת המבוטח, המבקש לחרוג מן הנהוג ולמנות את הסוכן כשלוחו ואיש - אמונו. צריך גם שתינתן למבוטח הבהרה ראויה של משמעות מינוי הסוכן כשלוחו.

במקרה זה, מדגישים השופטים, חברת כלל לא הוכיחה כי הוסברה לאלסייד המשמעות המשפטית של מינוי הסוכן כשלוחו, בין על ידי סוכן הביטוח בין על ידי כלל ובין על ידי הבהרה אחרת שבכתב.

שלושת השופטים קבעו אם כן, כי חברת כלל לא יכולה להסתמך על סעיף היפוך השליחות.

ראה בסוגיה זו גישה דומה של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים יהושע גרוס, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין) בסקירה שפורסמה באתר משרדנו תחת הכותרת משרתם של שני אדונים.