Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

העיקר הדו"ח

התמונה בה חבורת נערים מתנכלת לנער חלש בגופו, בשכלו, או בנפשו, חוזרת על עצמה בואריאציות שונות בספרות. כך מספר הילד הנרדף יונתן בשירה של יונה וולך:

"אני רץ על הגשר

והילדים אחרי

הילדים לא מבקשים מיונתן אלא...

"קצת דם

רק קצת דם לקינוח הדבש..."

המשחק מסתיים בטרגדיה. הילדים הרודפים מגלים כי גם ילד חלש עשוי בשר ודם:

"יונתן הם אומרים

באמת תסלח לנו

לא תארנו לעצמנו שאתה כזה."

והנה בימים אלה נגלתה בבית המשפט מציאות העולה על כל דמיון ספרותי: אדם מעורער בנפשו, נרדף על ידי חבורת נערים. הנרדף מגן על עצמו, משיב מלחמה, פוגע במנהיג הרודפים, והטרגדיה מסתיימת בפיצויים, הנפסקים לטובת... משפחת מנהיג הרודפים.

ניידת משטרה סיירה בשכונת ארמון הנציב בירושלים. בתוכה היו רב סמל שלמה חמו ושני שוטרי משמר הגבול. חמו שימש מפקד הניידת.

השוטרים הבחינו בחבורת נערים דוחפת בחור מפוחד ומבוהל בשם שלמה גבאי. כשראו כי גבאי שולף סכין, השוטרים הכניסו אותו לניידת.

חמו, מפקד הניידת, לא התפנה אל גבאי. הוא היה באמצע בכתיבת דו"ח תעבורה.

אולם שוטרי משמר הגבול הרגיעו את גבאי, הוא נפתח וספר להם כי הנערים מתנכלים לו כל הזמן.

השוטרים דרשו מגבאי שימסור להם את הסכין. אך הוא בכה, התחנן והתנגד לניסיונות השוטרים להוציא אותה ממנו בכח.

אחד השוטרים חשש כי גבאי סובל מהפרעה נפשית והציע לחמו לקחת את גבאי לתחנת המשטרה.

חמו לא שעה להצעה. הוא סיים לכתוב את דו"ח התנועה והורה להוריד את גבאי מהניידת.

בדרכו לביתו נטפלה לגבאי שוב אותה חבורת נערים והכתה אותו.

בין הנערים המכים היה גלעד רביב, בן החמש עשרה.

גבאי נס על נפשו לבית חברו אך כעבור עשר דקות חזר כשהסכין שלופה בידו.

חבורת הנערים הקיפה את גבאי. רביב התקרב לגבאי ותפס את ידו שאחזה בסכין. או אז הניף גבאי את הסכין, דקר את רביב בבית החזה ונס שוב על נפשו. חבורת הנערים ובהם רביב הפצוע המשיכו לרדוף אחריו. זמן קצר לאחר מכן התמוטט רביב, איבד את הכרתו ומאוחר יותר מת מפצעיו.

גבאי הורשע ברצח בכוונה תחילה. בשל מצבו הנפשי הופחת עונשו ממאסר עולם לחמש עשרה שנות מאסר.

נגד רב סמל חמו ננקטו הליכים בבית הדין למשמעת של המשטרה והוא הורד בדרגה. הוא נמצא אשם בהתרשלות במילוי תפקידו.

הוריו של גלעד רביב, הגישו תביעת רשלנות בנזיקין נגד המדינה. התביעה נדונה בפני השופט בעז אוקון, מבית המשפט המחוזי בירושלים.

האם רב סמל חמו הפעיל שיקול דעת סביר בבחינת האפשרות כי המעורבים בקטטה עלולים לבצע מעשה עבירה, האם נקט באמצעים סבירים כדי לנטרל סכנה כזו, מקשה השופט.

חמו היה מרוכז במילוי דו"ח תעבורה והותיר את הטיפול באירוע האלים בידי שוטרי משמר הגבול. אלה היו נטולי ניסיון בטיפול באירועים מסוג זה. כל תפקידם הצטמצם באבטחה.

חמו כשל באי נטילת הסכין ובשחררו את גבאי. הסכין היא חפץ מסוכן. בסכין כבר נעשה שימוש בהקשר אלים. מצב זה חייב נטילת הסכין. במיוחד נוכח חששות שוטרי משמר הגבול ליציבותו הנפשית של גבאי ונוכח סירובו למסור את הסכין.

חמו נכשל גם באפס מעשה חקירתי. מעורבות בקטטה מחייבת בירור כדי לקבל החלטה מושכלת. חמו לא היה רשאי להסתפק בתשובתו של גבאי, שהתבררה כשקרית בדיעבד, כי הוא קטין ולכן אין לו תעודת זהות. אפס המעשה החקירתי שלל את היכולת ללמוד על עברו הפלילי של גבאי ועל נטייתו לאלימות. אפס המעשה מצד חמו הוביל לכך שחמו לא הפעיל את שיקול דעתו ולא בחן אם יש מקום להוביל את גבאי לתחנת המשטרה דווקא משום שאין אפשרות לעמוד על נתוניו האישיים בשטח.

גבאי הצטייר בעיני שוטרי משמר הגבול כסובל מהפרעה נפשית. אולם חמו נמנע מבדיקה ומהפעלת שיקול דעת.

בשל כל אלה, קובע השופט, התרשלו חמו והמשטרה בטיפולם במקרה.

עתה עובר השופט לבחון את טענת המדינה כי יש לייחס לנרצח אשם תורם.

הנרצח היה אחד הכוחות המניעים בייזום העימות והחרפתו. לאחר שגבאי שוחרר מהניידת היה זה הנרצח שקרא לו להתקרב בתואנות שווא שלא יאונה לו כל רע. כשגבאי התקרב החל הנרצח להכותו, לבעוט בו ולסטור לו. גם לאחר שגבאי נמלט וחזר כשבידו הסכין היה הנרצח דמות ממשית בהסלמה. הוא הרים אבן כדי ליידותה בגבאי. הוא בחר להתקרב לגבאי ותפס בידו שאחזה בסכין.

למול אלה נותן השופט אוקון משקל לגילו הצעיר של הנרצח, כבן חמש עשרה, אל מול גילו המבוגר יחסית, כבן תשע עשרה של גבאי. למעשהו המכוון של גבאי ולחזרתו למקום הקטטה לאחר שהוזהר שלא לעשות כן.

מכלול הנתונים – המעשה המכוון, הפרשי הגילים, התגובה חסרת המידות, שיבתו של גבאי לזירת האירוע – מצמצמים ביותר את האחריות שניתן לייחס לרביב קובע השופט, ומעמיד את אשמו התורם של רביב על חמישה אחוזים.

לאחר שקבע את אחריות המדינה ואת שיעור האשם התורם שיש לנכות מהפיצויים עובר השופט למלאכת חישוב הפיצויים.

בגין כאב וסבל פוסק השופט לעיזבון 150,000 ₪. בגין קיצור תוחלת חיים 500,000 ₪. ראש נזק נוסף אותו פוסק השופט לעיזבון הוא אובדן הכנסה בשנים האבודות בהתאם להלכה שנתחדשה לאחרונה בבית המשפט העליון וסקירתה הובאה באתר משרדנו תחת הכותרת מחזיר השנים האבודות. בראש נזק זה פוסק השופט לעיזבון סך של 700,000 ₪.

סוף דבר, המדינה חוייבה לפצות את עיזבון המנוח גלעד רביב ז"ל בסך מליון ושלוש מאות וחמישים אלף ₪ בצרוף הוצאות המשפט ובתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור עשרים בתוספת מע"מ.