לא הכל מותר

קיימת דעה, שמאבק מקצועי מכשיר כל רשעות, ושביתה מקנה חיסיון מפני כל תביעה, עבור כאב מכל סוג, שהשובתים מלקים בו את האזרח הקטן.

כך למרבה הצער, בכל שביתה, העיתונים מלאים בתיאורים מזעזעים על שובתים המונעים מחולים להגיע לטיפולי דיאליזה במועד, או מילדים להפרד מאב גוסס ועוד טרגדיות מיותרות.

האם באמת אנו חסרי אונים מול פעולות מקוממות אלה?

בית המשפט העליון שלנו הבהיר, עוד בסוף שנות השמונים, כי יראת הדין והדיין אינה נעלמת בעת שביתה, צודקת ככל שתהיה. לאזרח הקטן יש עדיין תרופה בדמות תביעת רשלנות נגד השובתים שהזיקו לו.

ומעשה שהיה כך היה:

איגוד קציני הים בצי הסוחר הישראלי הכריז על שביתה. בין השובתים היו רבי החובלים של האניות צים-מונטריאל וטיליה.

בעת הכרזת השביתה, הסחורה שהייתה על אוניות אלה כבר נפרקה. אולם השובתים סרבו להזיז את האוניות. כך נחסמה דרכה של אוניית מטען אחרת אל רציף המכולות. האונייה האחרת שבה עם מטענה לנמל נאפולי.

ליבואני המטען שעל האונייה האחרת נגרמו נזקים. הם הגישו תביעה נגד השובתים ונגד האיגוד הארצי של קציני הים בהסתדרות הכללית, שהכריז על השביתה.

השופט שלמה לוין חקר ומצא, כי לא קיימת מדינה בעולם, המקנה לשובתים חסינות על נזקים שהם גורמים לצדדים שלישיים בעת שביתה.

אולם הנושא הוא רגיש ומסובך, מודה השופט. שהרי אסור כי יווצר מצב בו אימת החיוב בפיצויים תיפול על השובתים, עד כדי הרתעתם מהכרזת שביתה לגיטימית.

יש אם כן למצוא את נקודת האיזון בין חירות השביתה, לבין חירותם וזכותם של תושבי המדינה לעסוק במקצועם, להשתמש במתקנים שהמדינה מעמידה לרשותם ולקבל את השירותים החיוניים.

לפיכך השובתים אינם חסינים מתביעות נזיקין אולם השופט יבחן בכל מקרה את המדיניות הראויה שתגביל את השימוש באמצעים פסולים במהלך שביתות תוך שמירת חירות השביתה. השופט יבחן בכל מקרה את הלגיטימיות החוקית והמוסרית ואת התועלת הצפויה לשובתים מהפעולה המזיקה הננקטת על ידם. השובתים יחוייבו עבור כל נזק שייגרם בפעולה זדונית או במעשה שיש בו הפקרות.

השופט לוין אף מביא מספר דוגמאות למצבים שהשובתים יחוייבו לשלם פיצויים עבורם: רופא כירורג שכיר שיפקיר בשל שביתה חולה על שולחן הניתוחים; שובתים שיחסמו צומת דרכים מרכזית ויגרמו לנוסע נזק באבדן עסקה רבת ערך; כבאים שימנעו מחבריהם לכבות אש ויגרמו לשריפת בית.

השופט מגיע למסקנה כי גם קציני הים יכלו למנוע את הנזק ליבואנים בקלות בהעתקת האניות למקום אחר. השובתים ניסו להשיג על גבם של היבואנים הטבות שכר ותנאי עבודה ללא התחשבות בתוצאות. השובתים התעלמו מזכות היבואנים לעסוק במקצועם ולקבל ללא הפרעה שירותים שמינהלת הנמל העמידה לרשותם.

לא היה נגרע מאומה מחירות השביתה, מבהיר השופט, לו העתיקו השובתים את האניות למקום אחר. אך הם בחרו לנצל עמדה של שליטה על משאבי ציבור, מתוך אמונה שהכל מותר. הם אפילו לא נקטו באמצעים כדי להזהיר את הניזוקים הפוטנציאליים זמן סביר מראש על הבעייה שתעמוד לפניהם עת יגיעו לנמל חיפה. כמוהם כאותו רופא שובת שבמהלך הניתוח עזב את החולה על שולחן הניתוחים כדי להצטרף לשובתים. בכך הפרו השובתים בצורה משמעותית את האיזון בין חירות השביתה וזכויות הזולת.

בסופו של דיון, חייב אם כן השופט לוין את השובתים ואת האיגוד שלהם בנזקי היבואנים. השופטים שושנה נתניהו ואברהם חלימה הצטרפו אליו.