פגיעה בדרך למשיכת המשכורת

בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח לגבי הצעת הממשלה לסגור את בתי הדין לעבודה.

משרדנו לא עוסק בדיני עבודה. לפיכך לא נוכל לקבוע עמדה בסוגיה זו, על סמך ניסיוננו בתחום יחסי משפט העבודה.

אולם נוכל לומר בוודאות, על סמך ניסיוננו, משך למעלה משלושים שנה, בתחום הביטוח הסוציאלי: מבוטחי הביטוח הלאומי ישחררו אנחת רווחה, אם בתי הדין לעבודה ייסגרו.

אכן, גם בבתי המשפט האזרחיים, דרכם של המבוטחים לא סוגה בשושנים. אולם היא כאין וכאפס לעומת דרך הייסורים שהם עוברים בבתי הדין לעבודה.

לא בכדי, כל אימת שמבוטח בקרן פנסיה מגיש תביעה בבית משפט אזרחי, ממהרת חברת הביטוח המנהלת את קרן הפנסיה להגיש בקשה להעביר את תביעתו לבית הדין לעבודה. חברות הביטוח יודעות איפה הסיכויים שלהן לטחון את המבוטח טובים יותר.

40 שנה שימש דן כהן מציל בחוף הים בחיפה. מידי יום ביומו, משך 7 ימים בשבוע, ללא הפסקות, ללא חופשות, התייצב כהן בסוכת המציל, משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות.

כהן היה אדם פשוט. הוא לא ידע להתנהל עם בנקים. לא ידע קרוא וכתוב. מעולם לא החזיק פנקס שיקים. בוודאי לא כרטיס אשראי. לכן ביקש כי משכורתו תשולם לו במזומן.

אין בעיה, השיבו לו בעירייה ואפשרו לו למשוך את משכורתו במזומן בקופת העירייה.

אולם, לפני כעשרים שנה, החליטה עיריית חיפה לשלם את משכורות עובדיה רק דרך חשבון בנק. נבוך, סיפר כהן לאחראי עליו, כי אין לו חשבון בנק.

תפתח חשבון בבנק, הציע לו האחראי. כשתגיע המשכורת, תיגש לבנק ותפדה את המשכורת במזומן.

אלא שהדבר לא היה כל כך פשוט. מוקדם בבוקר, כאשר כהן החל את משמרתו, הבנק עדיין לא נפתח. בשעות הערב המאוחרות, כאשר סיים את משמרתו, הבנק כבר סגר את שעריו.

האחראי על כהן מצא פתרון: ביום תשלום המשכורת, הובא מחליף שאפשר לכהן לעזוב את סוכת המציל באמצע היום, לנסוע אל הבנק, למשוך את משכורתו במזומן ולחזור אל סוכת המציל.

כל ההיעדרות לא נמשכה יותר מחצי שעה. עם הכסף המזומן התנהל כהן משך כל החודש.

הדברים נמשכו כך משך שנים רבות, עד שבאחד הימים ארע אסון. בדרכו אל הבנק, בעודו במגרש החניה הסמוך לחוף, פגעה מכונית בקטנוע עליו היה רכוב כהן. כהן נפצע קשה, הובהל לבית החולים רמב"ם ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ. כל ניסיונות הרופאים להציל את חייו לא הועילו. כחודש לאחר התאונה, הלך כהן לעולמו.

אלמנתו של כהן, ברטה, פנתה אל המוסד לביטוח לאומי וביקשה לקבל גמלת תלויים בנפגע עבודה.

מה פתאום, השיבו פקידי המוסד, בעלך בכלל לא נפגע בעבודה.

אבל, טענה האלמנה, בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, כתוב במפורש: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה למבוטח תוך כדי נסיעתו למקום שבו משתלם שכרו ועקב נסיעתו".

כך כתוב, השיבו פקידי המוסד. ואכן המנוח היה בדרכו למשוך את משכורתו במזומן מהבנק. אבל עורכי הדין במחלקה המשפטית שלנו מפרשים את החוק אחרת. לדעתם, בנק אינו "מקום בו משתלם השכר", גם אם המעביד לא מוכן לשלם את השכר אלא באמצעות הבנק.

בלית ברירה, נאלצה האלמנה לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

את עורכי הדין מהמחלקה המשפטית של הביטוח הלאומי אני יכולה להבין, אמרה האלמנה בינה לבינה, תפקידם לייצג את האינטרסים של המוסד בו הם עובדים. אבל בבית הדין יושבים שופטים. הם בוודאי יחילו את החוק כפשוטו.

אולם בהגיעה לדיון, גילתה האלמנה כי מי שמונתה לדון בעניינה, השופטת עפרה ורבנר, היא... יוצאת המחלקה המשפטית של הביטוח הלאומי.

אל תדאגי, הרגיעו את האלמנה, מדובר בשופטת מקצועית.

אבל, הקשתה האלמנה, האם היא תדע להתעלות מעל למדיניות המחלקה המשפטית בה עבדה משך שנים.

בוודאי, שוב הרגיעו אותה. לשופטים בארצנו יש מודעות עצמית מושלמת. הנה, בספרו "שיקול דעת שיפוטי" מאזכר פרופסור אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, את המלצתו של השופט האמריקאי פרנק כי ראוי להם לשופטים האמריקאים שיעברו פסיכואנליזה כדי להגביר את מודעותם העצמית לצורך הכרעה נטולת פניות. השופט ברק ממהר להבהיר כי שופטי ישראל פטורים מהמלצה זו. הם אינם זקוקים לתהליך של הגברת מודעותם העצמית.

אלמלא עבודתו של בעלי כמציל בחוף הים, טענה האלמנה בפני השופטת ורבנר, הוא לא היה נקלע לתאונת הדרכים במקום בו ארעה.

את מתכוונת ל"מבחן האלמלא", ענתה לה השופטת, אבל זה אינו מבחן אשר על פיו, כשלעצמו ניתן לקבוע, כי המדובר בתאונת עבודה. השאלה שיש לשאול היא אם המעביד קבע עבור בעלך את "המקום והמועד לקבלת המשכורת".

הוא בוודאי קבע, השיבה האלמנה, בעלי לא ידע להתנהל עם בנקים. לכן הוא ביקש לקבל את משכורתו במזומן והמעבידה, עיריית חיפה, קבעה כי הוא לא יוכל לקבל את משכורתו במזומן אלא רק בסניף הבנק שלו. לכן בעלי נאלץ לנסוע בתחילת כל חודש אל הבנק ולמשוך את משכורתו במזומן.

את צריכה להבין, הסבירה השופטת לאלמנה, המעביד יוצא ידי חובתו, כאשר הוא מפקיד את המשכורת בחשבון הבנק של העובד. מכאן ואילך, כל פעולה שמבצע העובד בחשבון הבנק, לרבות הוצאת המשכורת, אינן פעולות שנעשות לצורכי המעביד ואינן פעולות שניתן לומר לגביהן שהן פעולות נלוות, במידה סבירה, לעבודה.

אבל שמעתי כי במדינת ניו יורק, עובד הנפגע בדרכו לפדות את שיק המשכורת ולקבל תמורתו במזומן נחשב כנפגע בעבודה.

זה נכון, השיבה השופטת, אבל לעומת זאת בקליפורניה, כאשר העובד נפגע בדרך לפדות את שיק המשכורת, פוסקים שאין מדובר בפגיעה בעבודה.

בקיצור, בסופו של דיון, השופטת דחתה מכל וכול את תביעת האלמנה, תוך שהשופטת מעידה על עצמה, כי היא דוחה את תביעת האלמנה לא משום שהיא מטילה ספק כלשהו באמינותה, אלא בשל "הפרשנות המשפטית שיש לתת לחוק".

ומה גרם לשופטת לקבל דווקא את הפרשנות של מדינת קליפורניה? אולי משום שמזג האוויר בה דומה יותר לזה של ארצנו. אם כי אולי היה כדאי לאמץ את הפסיקה במדינת ניו יורק שרבים משופטיה ותושביה יהודים.

הערה: בתיק זה הוגש ערעור