תום תקופת אי הוודאות

ביטוח החובה לרכב אינו מכסה אדם הנוהג ללא רישיון נהיגה. הדברים ידועים.

אך מה קורה כאשר ברישיון מופיעות מגבלות, כמו דרישה שנהג צעיר יהא מלווה על ידי נהג מנוסה, מגבלה על מספר הנוסעים שבעל הרישיון רשאי להסיע, איסור על נהיגת רכב ללא הגה כוח, דרישה שהנהג ירכיב משקפיים ועוד.

בפני בית המשפט העליון שלנו, באו שני נהגים שנפגעו בתאונות דרכים. שניהם הפרו מגבלות ברישיון הנהיגה. חברות הביטוח סירבו לפצות אותם, בטענה שהפרת המגבלות, כמוה כנהיגה ללא רישיון.

הנהג הראשון צבי גרינברג, נכה בשיעור מאה אחוז, סבל ממחלת שרירים מלידה.

בגלל נכותו, היה רשום ברישיונו של גרינברג איסור לנהוג ברכב ללא הגה כוח.

באחד הימים נהג גרינברג ברכב פרטי ללא הגה כוח ונפגע בתאונת דרכים.

הנהג השני, יורם לוי, נפגע בתאונת דרכים, בעת שהסיע באוטובוס זעיר פרטי עשרה נוסעים.

לוי החזיק ברישיון נהיגה מדרגה שתים. רישיון נהיגה מדרגה שתים, מתיר נהיגה באוטובוס זעיר פרטי, אך בתנאי שיוסעו בו עד שמונה נוסעים בלבד.

בעניינו של הנהג הראשון, גרינברג, דן נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק.

סעיף 7(3) לחוק הפיצויים שולל את הזכות לפיצויים מאדם "שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו".

על פי לשונו הפשוטה של החוק, נשללים פיצויים רק מאדם שנהג ללא רישיון נהיגה כלל.

אלא, לפי גישתו העקרונית של הנשיא ברק, אין לקבל שום טקסט כפשוטו.

כך, במקום לדבוק בלשון החוק, יצר הנשיא ברק בפרשת גרינברג תזה משפטית, לפיה ניתן לשלול פיצויים גם ממי שהפר תנאי ברישיון. נהג כזה ייחשב כמי שנהג ללא רישיון כלל.

אולם הנשיא הדגיש, כי אין להסיק מפסק דינו שכל הפרת תנאי, או מגבלה ברישיון, תיחשב לנהיגה ללא רישיון. ההכרעה מהי הפרה שתיחשב לנהיגה ללא רישיון תיחתך "בכל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו".

בהחילו מבחן זה על גרינברג, שלל ממנו הנשיא ברק את הפיצויים.

השופט אליעזר ריבלין שדן בעניינו של הנהג השני, נהג האוטובוס הזעיר, לוי, הציע מבחן אחר. רק הפרה היוצרת סיכון בטיחותי של ממש שוללת פיצויים. לדעתו של השופט ריבלין, הסעת נוסעים מעבר למותר ברישיון, אינה יוצרת סיכון בטיחותי של ממש. לכן השופט ריבלין העניק ללוי פיצויים.

כאשר סקרנו באתר משרדנו את פרשת גרינברג תחת הכותרת שלא יצא חוטא נשכר, הערנו, בדחילו ורחימו, כמובן, כי הנשיא ברק מביא למצב של חוסר בהירות באשר למקרים בעתיד.

כאשר סקרנו באתר משרדנו את פרשת לוי תחת הכותרת סיכון בטיחותי של ממש, הערנו כי אומנם המבחן שמציע השופט ריבלין מצמצם את אי הבהירות, אך עדיין "בסופו של דיון, נוצר ערפל חדש מעל שורה ארוכה של נפגעים...זכותם לפיצויים של נפגעים אלה, תלויה כעת בתשובה לשאלה אם הפרת המגבלה ברישיונם יצרה סיכון בטיחותי סתם, או שמא יצרה סיכון בטיחותי של ממש. אם יש מישהו שיכול להסביר את הקו המבדיל בין השניים, אנא שיקום".

גם השופטת תמר שרון נתנאל, מבית משפט השלום בקריות, הצטרפה להערות אלה בפסק דין שניתן לפני כשבועיים, כאשר פסקה כי נהג מתחת לגיל שמונה עשרה זכאי לפיצויים למרות שהסיע נוסע אחר, בניגוד לאיסור ברישיון הנהיגה.

גישתו הפרשנית של בית המשפט העליון עם כל הכבוד ועם כל הענווה, כותבת השופטת שרון נתנאל, "הינה בעייתית ביותר" ויוצרת "מספר קשיים ניכרים ביותר".

הקושי הראשון הוא הכרסום בתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים והחזרה למבחני האשם והרשלנות בסתירה לכלל הוראות החוק, תכליתו ומטרתו.

הקושי השני הוא חוסר הבהירות הכרוך בהגדרת מידת החריגה והסיכון בהתנהגות הנהג.

יש לשאוף, כותבת השופטת נתנאל, להגדרת גבולות ברורים ופשוטים ככל שניתן.

והנה אתמול, קשוב אולי לקולות שהגיעו אליו מהשטח, עשה בית המשפט העליון תפנית ובפסק דין מאיר עיניים, בדיון נוסף שקיים בפרשות גרינברג ולוי, שינה תכלית השינוי את ההלכה.

את סעיף 7(3) לחוק, השולל פיצויים מ"נהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו", יש לפרש באופן מצמצם ודווקני, קובע השופט תאודור אור, כך שהוא יחול על מקרים חמורים, או חריגים במיוחד.

לכן קובע השופט, רק הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון המתייחסת למימדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב, תיחשב לנהיגה ללא רישיון.

טול לדוגמא, נהג המחזיק ברישיון נהיגה מדרגה שתים. הוא רשאי לנהוג ברכב שמשקלו עד ארבעה טון. אם ייפגע שעה שנהג ברכב שמשקלו עולה על ארבעה טון, לא יהיה זכאי לפיצויים.

הוא הדין בנהג אופנוע המחזיק ברישיון נהיגה מדרגה ב'. דרגה ב' מתירה לנהוג באופנוע בעל נפח מנוע עד חמש מאות סמ"ק. נהג כזה שייפגע תוך נהיגה באופנוע שנפח מנועו עולה על חמש מאות סמ"ק, או שעה שהוא נוהג ברכב נוסעים פרטי (הדורש רישיון דרגה שתים), לא יהיה זכאי לפיצויים.

לעומת זאת, הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב, לא תשלול את זכאותו של הנהג לפיצויים, אפילו התנאי או ההגבלה הופרו.

כך לא ישללו פיצויים מנהג שהפר תנאי ברישיון הנהיגה המתייחס לייעוד הרכב, כרכב פרטי, מסחרי, עבודה או תנאי אחר שאינו נוגע למאפיין פיזי של הרכב.

למשל, נהג המחזיק ברישיון נהיגה דרגה שתים המתיר לנהוג ברכב נוסעים פרטי. אם נהג כזה ייפגע בתאונת דרכים שעה שהוא נוהג במונית הוא יהיה זכאי לפיצויים אף על פי שלצורך נהיגה במונית נדרש רישיון נהיגה דרגה חמש.

בדומה, נהג שהסיע נוסעים מעבר למותר, עדיין יהיה זכאי לפיצויים. זאת, למרות שלצורך הסעת מספר נוסעים גדול יותר, דרושה דרגת רישיון אחרת.

מדברי השופט עולה כי גם נהג שלא הרכיב משקפיים למרות שרישיונו דרש ממנו הרכבת משקפיים יהיה זכאי לפיצויים.

לפסק דינו של השופט אור הצטרפו כל ששת השופטים האחרים בהרכב ואפילו השופטים אליעזר ריבלין ואהרון ברק, למרות דעתם השונה בדיונים שהתקיימו בגלגול הראשון.

השופט ברק מעיד על הדילמה שעמדה בפניו:

"הנני ניצב, אפוא, בפני שתי אפשרויות של פירוש: האחת של חברי [השופט אור] והאחרת שלי. הגם שסבור אני כי הגישה בה נקטתי... [בפרשת גרינברג], בדין יסודה, לא ראיתי לנכון לחלוק על עמדת חברי. אין זה ראוי כי תשרור בסוגיה זו - שהיא מעשית באופייה ונעדרת היבטים אידיאולוגיים - מדיניות כפולה של רוב ומיעוט...שיקולי מדיניות מחייבים ודאות משפטית ויציבות ביישום ההוראה. עדיף דין אחיד, קיים וידוע מאשר חוסר הוודאות הכרוך בקיומן של מגוון דעות שיפוטיות".

לסיכום, גם הנהג המוגבל בנכותו וגם הנהג שהסיע נוסעים מעבר למותר, זכו במלוא הפיצויים. אנו זכינו סוף סוף להבהרת סוגיית הנהג המוגבל, שהעסיקה משך שנים רבות ערכאות שונות והגיעה היום להכרעה בהירה שאינה מצריכה להגיע עם כל מקרה, עד לערכאה הגבוהה ביותר.