מבוטח רשלן עדיין מבוטח

נער הסיע מכונית למתקן שטיפה בתחנת דלק בה עבד והתנגש בקיר.

חברת הביטוח איילון פיצתה את בעלת הרכב, ודרשה באמצעות הליך שנקרא תחלוף (שיבוב) כי בעלי תחנת הדלק ישיבו לה את מה ששולם על ידה למבוטחת שלה.

התביעה הובאה בפני השופטת מיכל נד"ב מבית משפט השלום בפתח תקווה.

בפוליסת הביטוח של איילון היה רשום תנאי מוקדם שהנהג יהיה בן 21 לפחות. תנאי מוקדם זה לא התקיים כמובן בנהיגתו של הקטין. על כן, התריסו בעלי תחנת הדלק כלפי איילון, לא הייתם חייבים לשלם. התנדבתם.

אין זה סביר, מסבירה השופטת נד"ב, לפרש את דרישת הגיל כך, שהמבוטח יוודא את גיל הנהג בכל עת שהוא משאיר את רכבו בידי נותן שירות כלשהו. לכן איילון לא התנדבה כאשר שילמה את תגמולי הביטוח.

גם על פי פסיקת בית המשפט העליון, די בכך שחברת הביטוח פעלה בסבירות עת שילמה את תגמולי הביטוח. במסגרת תביעת תחלוף, המזיק אינו רשאי לפשפש בשיקולי חברת הביטוח.

כעת פונה השופטת נד"ב לבחון את אחריותם של בעלי התחנה לפי דיני הנזיקין.

העובדה שבעלי התחנה אסרו על הנער לנהוג ברכבי הלקוחות, אינה מסירה מעליהם את האחריות השילוחית שלהם, כמעביד, למעשיו. נהיגתו של הנער מהווה אמנם ביצוע לא נאות של תפקידו, אולם היא נעשתה במסגרת תפקידו כעובד לקדם את תור המכוניות העומדות לקראת שטיפה. לכן יש כאן אחריות שילוחית של בעלי התחנה.

מעבר לכך, מוסיפה השופטת, המעבידים ידעו כי בזמני לחץ, על מנת לזרז את העבודה, נוהגים בכלי הרכב גם העובדים חסרי הרישיון. היה עליהם לנקוט באמצעים למניעת התופעה. לכן נופלת על בעלי התחנה גם אחריות ישירה.

בשלב זה התעוררה השאלה אם אין להטיל את מלוא הנזק על חברת הביטוח הפניקס, שביטחה את בעלי תחנת הדלק.

פוליסת הפניקס כיסתה, כלשונה, אחריות שילוחית של המבוטח עבור מעשיו של כל אדם הפועל מטעם המבוטח או עבורו. אולם, טענה הפניקס, הנה בעלי התחנה עצמם מודים כי הנער לא פעל מטעמם בנהיגת המכונית אלא בניגוד לאיסור שלהם.

השופטת דוחה טענה זו. כאמור, אף אם נהיגת הנער הייתה בבחינת ביצוע לא נאות של תפקידו, הוא פעל לקידום עסקי המעביד. לכן נהיגת הנער הייתה "מטעם המבוטח או עבורו", כדרישת הפוליסה.

נהיגת הנער חסר רישיון הנהיגה היא מעשה פלילי, הוסיפה הפניקס טיעון נוסף. חל כאן החריג בפוליסה בדבר מעשה או מחדל פליליים של המבוטח.

חריג זה, מבהירה השופטת נד"ב, מוציא מכלל כיסוי רק מעשים פליליים שהמבוטח ביצע בעצמו.

טענתה האחרונה של הפניקס הייתה כי היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לנוכח הוראת סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח הקובעת כי:

"אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט".

הפניקס טענה כי ניתן היה למנוע את הנזק בנקיטת אמצעים סבירים, דהיינו אי העסקת נער חסר רישיון נהיגה או לדאוג שבסמוך לנער יימצא עובד בעל רישיון נהיגה.

גם טענה זו נדחית על ידי השופטת נד"ב. החובה המוטלת על המבוטח בסעיף 61 (א) מבהירה השופטת, קמה "בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן". חובה זו כלל אינה חלה קודם לקרות מקרה הביטוח. עד לקרות מקרה הביטוח חבות המבטח היא מוחלטת ומשתרעת גם על התנהגותו הרשלנית של המבוטח.

סוף דבר, קובעת השופטת נד"ב, על בעלי תחנת הדלק להשיב לחברת איילון את תגמולי הביטוח שזו שילמה למבוטחת שלה. על חברת הפניקס לשפות את בעלי התחנה במלוא הסכומים שהם חייבים לשלם לחברת איילון.