יכולת מיקוח גרועה

מכוניתו של ישעיהו אמיגה נפגע על ידי מכונית שהייתה מבוטחת בחברת הביטוח סהר ציון.

אמיגה הצטייד בחוות דעת שמאי מטעמו, אשר קבעה כי לרכב נגרמה, בין השאר, ירידת ערך של 3,690 ₪.

אולם חוות הדעת לא שכנעה את סהר ציון. היא סירבה לשלם לאמיגה כל פיצוי עבור ירידת הערך.

אמיגה המתין בסבלנות תשעה ירחים ואז מכר את רכבו, בסכום של 9,500 ₪ פחות ממחיר המחירון.

לאחר מכן פנה אמיגה לבית המשפט לתביעות קטנות בתביעה נגד סהר ציון.

הנה כי כן, טען אמיגה, הוכח בפועל, שהייתה גם הייתה ירידת ערך. אפילו בשיעור גבוה בהרבה מהערכת השמאי.

אין לך להלין, אלא על יכולת המיקוח הגרועה שלך, נזפה סהר ציון באמיגה. אילו התמקחת כפי שצריך, היית מקבל את מלוא מחיר המחירון.

השופט רם וינוגרד נדרש למחלוקת.

כיום, לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מוריאנו, פותח השופט וינוגרד, אין יותר מחלוקת כי ירידת ערך רכב בעקבות תאונה היא בבחינת נזק ישיר שעל מבטח רכב לשאת בו.

המחלוקת בתיק זה, מסביר השופט וינוגרד, היא בשאלה האם ירידת הערך היא אך זו הנקבעת לפי כללי השמאות, או שמא זו המבטאת את ירידת ערך הרכב בשוק המכוניות המשומשות.

בעקבות פסק דין מוריאנו, מזכיר השופט, מונתה וועדה בראשות פרופסור דוד ששון ז"ל. הועדה גיבשה כללי הערכה לשיעורי ירידת ערך בפגיעות שונות.

השאלה היא אפוא, מקשה השופט וינוגרד, אם אמיגה זכאי רק לירידת ערך הנקבעת לפי כללי השמאות, שבאו לביטוי בדו"ח ועדת ששון, אותה השופט מכנה ירידת ערך טכנית, או לירידת הערך בשוק המכוניות המשומשות אותה השופט מכנה ירידת ערך מסחרית.

מישור היחסים שבין אמיגה לבין סהר ציון מוסיף השופט וינוגרד ומסביר הינו במישור דיני הנזיקין. אמיגה אינו תובע כמבוטח של סהר ציון. אמיגה תובע כניזוק, וסהר ציון נתבעת כמי שביטחה את אחריותו של נהג הרכב האחראי לתאונה בה ניזוק רכבו של אמיגה.

הכלל הבסיסי בדיני הנזיקין, הוא השבת המצב לקדמותו. הניזוק זכאי לפיצוי שיביא אותו למצבו אלמלא בוצע כלפיו הנזיקין.

רתיעתם של רוכשים פוטנציאליים מכלי רכב שעברו פגיעות בשלדה, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה קובע השופט וינוגרד.

רתיעה ידועה זו, יחד עם נזקים לא קלים לשלדה, שנגרמו לרכב בתאונה, קובע השופט, מחזקים את טענתו של אמיגה כי מרבית ההפרש שבין המחיר בו הצליח למכור את הרכב לבין מחיר המחירון הוא פועל יוצא של התאונה ולא, כטענת סהר ציון, עקב כישורי מיקוח לקויים.

עם זאת קובע השופט, לא ניתן להתעלם מהתופעה, לפיה מכוניות רבות נמכרות במחיר הנופל במעט ממחיר המחירון מטעמים שונים.

על דרך האומדן, יש להניח כי במכירת רכב דומה שלא עבר תאונה, הייתה ניתנת הנחה של עד 5% ממחיר המחירון.

מכאן, פוסק השופט, גובה ירידת הערך כפועל יוצא של התאונה, מגיע לסכום של 7,500 ש"ח.

עתה פונה השופט לשאלה אם ניתן להוכיח ירידת ערך מסחרית שלא באמצעות חוות דעת שמאי, ואף בניגוד לחוות דעת השמאי כמו במקרה זה.

סבורני, כותב השופט, כי אין להגביל את הניזוק להוכחת ירידת ערך המסחרית בדרך של חוות דעת שמאי דווקא.

הלא השמאים מבהירים כי חוות דעתם מבוססת על הקריטריונים הטכניים שנקבעו בדו"ח ועדת ששון. הם גם מציינים כי ירידת הערך הנקבעת על ידם בחוות דעתם הינה ירידת ערך טכנית, להבדילה מירידת הערך המסחרית. במרבית המקרים מודים השמאים כי בעת המכירה יזכה הרכב למחיר נמוך יותר וכי ירידת הערך בפועל תהיה גבוהה יותר.

מכאן, שניזוק שיפנה למבטח יתקשה להציג חוות דעת ובה ביטוי לפגיעה הריאלית של ערך הרכב בשוק המכוניות המשומשות המשקפת את סחרותו הנמוכה. כל שיעלה בידו של הניזוק הוא להציג חוות דעת שמאי אודות ירידת הערך הטכנית, שלעיתים המרחק בינה ובין ירידת הערך המסחרית הוא ניכר.

על כן, יש לאפשר לניזוק להביא ראיות חיצוניות על ירידת הערך המסחרית ואין לחייבו להוכיחה באמצעות חוות דעת שמאי דווקא.

במקרה זה, ועל אף האמור בחוות דעת השמאי מטעם אמיגה המבוססת על ירידת הערך הטכנית, עלה בידי אמיגה להוכיח את ירידת הערך המסחרית הגבוהה יותר שנגרמה לו.

התוצאה, סהר ציון שסירבה לשלם לאמיגה את ירידת הערך הטכנית על פי חוות דעת השמאי, חוייבה לשלם את ירידת הערך המסחרית הגבוהה יותר.

בשולי הדברים אנו מבקשים לציין, כי המפקח על הביטוח, בדו"ח השנתי לשנת 2002, מביא את עמדתו לפיה שיעורי ירידת ערך על פי דו"ח ועדת ששון אינם מחייבים ולכל יותר יש לראות בהם סמן לשיעורי ירידת ערך. המפקח מוסיף, כי בפסיקת בתי המשפט לתביעות קטנות נקבע כי לשיעורי ירידת הערך על פי ועדת ששון אין תוקף מחייב.