ולקינוח: ריבית מיוחדת

רכבו של משה סלע ניזוק בתאונה.

הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף בחברת הביטוח סהר. אולם סהר, במקום לפצות את המבוטח שלה, שלפה מאמתחתה שפע של טענות.

השופט שמעון פיינברג מבית משפט השלום בירושלים, הקשיב לטענות, דחה אותן אחת לאחת וחייב את סהר בתשלום עונשי, הקרוי בחוק ריבית מיוחדת.

טענתה הראשונה של סהר הייתה כי המבוטח לא שילם לה דמי ביטוח (פרמיות). לכן הפוליסה בוטלה.

על פי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, מזכיר השופט, העובדה שהמבוטח לא שילם פרמיה, היא כשלעצמה, אינה מפקיעה את חוזה הביטוח ואינה שוללת מהמבוטח את זכויותיו.

חברת ביטוח שמבוטחה לא משלם לה פרמיות, אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולשמור למקרה ביטוח, את הטענה שהמבוטח חייב לה פרמיה.

חברת ביטוח החפצה לבטל את חוזה הביטוח עקב אי תשלום פרמיות חייבת להודיע למבוטחה בשתי הודעות בכתב, כי היא הולכת לבטל את הפוליסה.

ההודעה הראשונה חייבת להכיל דרישה בכתב לתשלום דמי הביטוח שבפיגור.

אם דרישה זו לא תיענה בתוך 15 יום, חייבת לבוא הודעה שנייה בכתב כי חוזה הביטוח יתבטל כעבור 21 יום נוספים, אם חוב דמי הביטוח לא יסולק לפני כן.

סהר טענה כי שלחה שני מכתבים כדרישת החוק. אולם כידוע, בבוא יום הדין, לא די לטעון, יש להוכיח וסהר לא הצליחה להוכיח כי המכתבים אכן נשלחו. העד מטעמה פשוט לא התייצב להעיד בבית המשפט.

אין צורך לכעוס על העד שהדיר את רגליו מבית המשפט, ניחם השופט את נציגי סהר. עם העד או בלעדיו, לפי נוסח מכתבי הביטול שלכם, תוצאת המשפט זהה.

במכתב השני נכתב כי "לאחר עבור 21 יום מתאריך דרישה זו, באם לא ישולם לנו החוב הנ"ל, נהיה רשאים לבטל את הפוליסה הנזכרת בנדון ללא הודעה נוספת…"

אין כאן הודעה כי "החוזה יתבטל כעבור 21 ימים" כדרישת סעיף 15 לחוק, אלא אך הודעה על אפשרות שסהר תפעל לביטול חוזה הביטוח.

הנוסח שנקטה סהר, מסכם השופט, מחטיא את דרישת החוק לפרט את התנאי לביטול הפוליסה ולקבוע את מועד הביטול.

סהר גם ביקשה להסתמך על כך, שלמבוטח נמסר, מסניף הבנק שלו, על כוונת סהר לבטל את פוליסת הביטוח עקב אי תשלום דמי הביטוח. זאת בעקבות מכתב ששיגרה סהר לסניף הבנק (כנראה שהפוליסה הייתה משועבדת לבנק וסהר הודיעה לבנק מראש על הביטול הקרב).

אין בכך כדי להועיל, קובע השופט. ההודעה על ביטול הפוליסה צריכה להינתן על ידי המבטחת למבוטח, ולא על ידי גורם שלישי.

על כן, קובע השופט, פוליסת הביטוח לא בוטלה כדין, ולכן שרירה היא וקיימת.

טענתה השנייה של סהר הייתה, כי בעת התאונה, נהג ברכב נהג שגילו 23, בעוד שבפוליסת הביטוח הוגבל הכיסוי הביטוחי לנהגים מגיל 24 בלבד.

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, מזכיר השופט פיינברג, קובע כי יש להבליט כל הגבלה של הכיסוי הביטוחי ולפרטה סמוך לנושא הנוגע להגבלה.

במקרה זה, קובע השופט, הגבלת הכיסוי הביטוחי לגיל 24 לא נרשמה בהבלטה מיוחדת. היא גם לא פורטה בסמוך לנושא שהיא נוגעת לו היינו בסעיף "הרשאים לנהוג" ברשימת הביטוח, אלא במקום אחר.

על כן, קובע השופט, סהר אינה רשאית להסתמך על הגבלת גיל הנהג.

טענתה השלישית של סהר הייתה כי המבוטח לא הצטייד בחוות דעת שמאי. אין די, טענה סהר, בחשבוניות התיקון מהמוסך.

כיצד יכולה סהר, תמה השופט, להתכחש לשיעור הנזק המפורט בחשבוניות המוסך. הרי, המוסך תיקן את הרכב בהתאם להערכת השמאי מטעם סהר.

למבוטח גם לא הייתה סיבה להזמין שמאי מטעמו, כאשר סהר שלחה שמאי מטעמה, מסביר השופט.

לא זו אף זו: הודעת סהר על סירובה לשאת בנזקי התאונה נשלחה רק לאחר שהתיקון כבר הושלם. בשלב זה, המבוטח כבר לא יכול היה להזמין שמאי מטעמו לבדיקת מצב הרכב בעקבות התאונה, בשל התיקונים שכבר בוצעו.

גם לפי דיני הראיות, מוסיף השופט, די בעצם הימנעותה של סהר מהגשת חוות דעת השמאי מטעמה, כדי לחייב את המסקנה שאילו הייתה מוגשת הייתה היא תומכת במבוטח.

ריבית מיוחדת

מכל האמור עד כה, קובע השופט, מצטיירת תמונה כי סירובה של סהר לשלם את נזקי התאונה, נעשה ללא בדיקה מעמיקה של הנסיבות הרלוונטיות ושלא בתום לב.

סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, מסמיך את בית המשפט לחייב את המבטח בריבית מיוחדת, כאשר המבטח לא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב במועד.

סהר חויבה אפוא בתשלום מלוא תגמולי הביטוח עבור נזקי התאונה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיוחדת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.