Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

לקחת לא כדי לתת

לפני כארבע שנים, באחת ממשפטי הביטוח שנדונו בפניו, נחשף השופט אליקים רובינשטיין, לפער הבלתי נסבל, בין ההבטחות שנותנות חברות הביטוח כאשר הן גובות את הפרמיות, לבין קיום ההבטחות, כשעל המבוטח נופל אסון.

"בעיירת אבי עליו השלום ברוסיה", כך סיפר שופט בית המשפט העליון, "היה יהודי שהיה מורגל לומר: כשאני אומר שאני לוקח - אני לוקח; כשאני אומר שאני נותן - אז אני אומר".

השופט רובינשטיין הזהיר את חברות הביטוח מפני התנהלות קלוקלת זו. "אין להלום כגישה משפטית-ערכית כי הפרמיה תיגבה בזריזות, ואילו בבוא עת תשלום ייגררו הרגליים".

אזהרה זו נופלת, למרבה הצער, על אזניים ערלות. המקרה שיובא מייד מעיד עד כמה אין דבר העומד בפני חוסר רצון חברות הביטוח לקיים התחייבויות.

רכבו של אורי שכטר ניזוק בתאונה. הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס.

מי נהג ברכב בעת התאונה, שאל מסלק התביעות את שכטר.

הנהג של העסק שלי, חנן גוראל, השיב.

שכטר הזכיר למסלק התביעות כי כשעשה את הביטוח הביא את גוראל לסוכן הביטוח וביקש לבטח גם אותו. הסוכן לקח מגוראל פרטים ורשם אותו בהצעת הביטוח.

מסלק התביעות עיין בטופס הצעת הביטוח וראה כי גוראל אכן רשום כמבוטח נוסף.

מה יהיה, חייבים לשלם, הרהר מסלק התביעות בינו לבינו בצער. אלא שאז הבחינו עיני הנץ שלו כי בטופס הצעת הביטוח מסר גוראל שהוא בן 30. מסלק התביעות דרש לראות את תעודת הזהות של גוראל.

כשראה את תאריך הלידה, נפלטה אנחת רווחה מחזהו. בעת התאונה גוראל היה בן 30 חסר 3 חודשים.

רימית אותנו, הטיח מסלק התביעות בשכטר, הנהג לא בן 30. אם היינו, כאן בהפניקס, יודעים כי יש לו עוד 3 חודשים עד גיל 30, לא היינו מבטחים אותו.

לשכטר לא נותרה ברירה אלא לפנות לעזרת מערכת המשפט.

השופט פאול שטרק, מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, שמע את סוכן הביטוח חי גרידיש.

אכן, הודה הסוכן, המבוטח הביא אלי את גוראל וביקש לבטח גם אותו. שאלתי את גוראל לגילו וקיבלתי תשובה "30". אולם, הוסיף הסוכן בגילוי לב, אילו היה מדובר בנהג צעיר, או בנהג מתחת לגיל 21 שנה, הייתה לזה נפקות. לגיל 30 אין משמעות מבחינת הביטוח.

אז למה טרחת לרשום את הגיל של גוראל, הקשה נציג חברת הפניקס.

עשיתי זאת רק "כדי למלא משבצת בטופס", השיב הסוכן, "הפרמיה והכיסוי הביטוחי זהים בין אם מדובר בנהג שמלאו לו 29 שנה ובין אם מדובר בנהג שמלאו לו 30 שנה".

נציג הפניקס המשיך להתעקש כי יש משמעות להבדל בכיסוי הביטוחי ובגובה הפרמיה בין נהג שמלאו לו 29 שנה לעומת נהג שמלאו לו 30 שנה.

אתה יכול להביא ראיה לכך, התעקש השופט.

ראיה כזו לא הובאה בפני השופט.

השתלשלות עניינים זו בדיון שלפניו, הובילה את השופט שטרק למסקנה כי גיל 30 אכן לא היה משמעותי לכיסוי הביטוחי. "המבוטח לא דרש להגביל את גיל הנהג על מנת לחסוך בפרמיה. מדובר במילוי טופס לצורך הפוליסה, הא ותו לא. עניין הגיל היה זניח ושולי ביותר. לא היה מדובר בנהג צעיר שאז משולמת פרמיה גבוהה יותר ותנאי הכיסוי הם אחרים".

אבל כאשר המבוטח ענה שגילו של הנהג הוא "30", המשיך נציג הפניקס להתעקש, הוא מסר לנו תשובה לא מדויקת.

זה לא נכון, השיב השופט. עיגול הגיל הוא דבר שכיח. אדם בגיר, הנשאל לגילו, לא עונה "29 וכך וכך חודשים". ידוע במדינתנו שבסלנג הדיבור הישראלי נוהגים להשתמש ב"כאילו", ובמקרה דנן, מדובר ב"כאילו" מלאו לנהג 30 שנה. השאלה והתשובה היו לצורך מידע בלבד. תשובה מדוייקת לא היתה גורמת שינוי בכיסוי או בפרמיה. היא היתה חסרת משקל של ממש. לא שוללים כיסוי ביטוחי בגלל תשובה לפרט לא משמעותי.

בסופו של דיון, חייב השופט את הפניקס לשלם לשכטר את מלוא הנזק שנגרם לרכבו בתאונה.

וכמה עלה תרגיל "מצליח" זה לחברת הפניקס? בסך הכל בהוצאות משפט בסך 1532 שקל. שווה לא?