חשפניות במועדון זמר עברי

 באחד הימים פרצה שריפה במועדון של זבולון קורט, ברחוב הירקון בתל אביב.

השריפה כילתה את כל תכולתו של המועדון והביאה להפסקת הפעילות בו.

המועדון היה מבוטח מפני סיכוני אש וסיכונים נלווים בחברת הביטוח המגן.

קורט פנה אל המגן בדרישה כי זו תפצה אותו עבור נזקי השריפה.

המגן סירבה. המגן הפנתה את קורט לתשובותיו בהצעת הביטוח.

בהצעה נשאל קורט אודות פרטי ומהות העסק. התשובה שמסר הייתה "מועדון זמר וריקודים בליווי אוכל ושתיה".

לסוכן הביטוח הבהיר קורט, כי מדובר במועדון לזמר עברי.

לעומת זאת בהודעה שמסר לאחר אירוע השריפה, גילה קורט כי מדובר היה במועדון חשפנות. קורט הודה כי במקום פעל גם קזינו.

המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעתו של השופט אליהו קידר, מבית משפט השלום בתל-אביב.

המגן הביאה לעדות חתמת שקבעה כי המגן וגם כל חברת ביטוח סבירה אחרת, לא היו מסכימות לבטח מועדון חשפניות, או הימורים, או עסקים בלתי כשרים אחרים. עדות זו לא נסתרה.

גם אדם סביר מבין, או צריך להבין, קבע השופט קידר, כי חברת ביטוח מתייחסת באופן שונה לנכס המשמש למועדון זמר ולנכס המשמש מועדון חשפנות והימורים.

תשובתו של קורט בהצעת הביטוח כי מהות העסק היא מועדון זמר, למרות שידע כי המקום מיועד לשמש כמועדון חשפנות והימורים, אינה מלאה וכנה כדרישת החוק. היא גם מעידה על חוסר תום לב העולה כדי כוונת מרמה.

על יסוד אלה, פסק השופט קידר, המגן פטורה מתשלום תגמולי ביטוח.

קורט לא ויתר והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הערעור נדון בפני הרכב השופטים יהושע גרוס, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין.

מועדון חשפנות והימורים, קבעו שלושת שופטי ההרכב, מצוי ברמת סיכון שונה באופן בסיסי ומהותי ביותר מזו של מועדון זמר וריקודים.

זהו ללא כל צל של ספק עניין מהותי, אשר המבוטח חייב לגלות אותו למבטחו.

על כך שמדובר בעניין מהותי, למדים השופטים מספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, המסביר כי כל נתון שיש בו כדי להשפיע על תוחלת הנזק, ובהתאם על גובה דמי הביטוח, או על נכונותו הבסיסית של המבטח להתקשר בחוזה הביטוח, מהווה עניין מהותי.

מבטח סביר, מבהירים השופטים, לא היה לוקח על עצמו ביטוח של בית עסק המנהל משחקי הימורים.

באשר למועדון חשפנות, קיים סיכוי סביר כי חברת הביטוח היתה גובה פרמיה גבוהה ביותר, במידה והיתה מוכנה לקבל אחריות ולבטח את המקום. כל זאת, לאור השוני המהותי ברמת הסיכון.

במקרה זה, מוסיפים השופטים, המגן גם טרחה להדגיש בפוליסה שלה, כי בין "העובדות המהותיות" שהמבוטח חייב לגלות אותן, כלולים "זהות הבעלים וגם או המחזיקים ברכוש המבוטח" וכן "תיאור השימוש ברכוש המבוטח". מהות העסק היא אם כן עניין מהותי.

לא זו אף זו: מחקירתו הנגדית בבית המשפט, עולה כי קורט עצמו היה מודע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי במקום נוהל עסק שאינו עולה בקנה אחד עם מהותו המקורית של העסק אותו ביטחה המגן כפי שצוין בהצעת הביטוח.

הדברים נעשו ביודעין תוך התעלמות מוחלטת מתנאיה של פוליסת הביטוח.

הדבר גובל בכוונת מרמה, פסקו השופטים ודחו את ערעורו של קורט תוך חיובו בהוצאות כבדות.