סיכון בטיחותי של ממש

בלילות שקדמו להוצאת ספר חדש פרי עטו של הסופר דוסטויבסקי, היו משתרכים תורים של עשרות אלפי אנשים לפני בית הדפוס.

המהדורה הראשונה הייתה נחטפת תוך שעות והעיתונות הרוסית הייתה מדווחת בהתרגשות על יושבי הספסל בגנים, שהיו מנצלים את לילות הקיץ הלבנים של סנט. פטרסבורג ולא מניחים לספר עד לסיומו.

מה היה סוד קסמו של הסופר הגדול שידע להלהיב כך את קוראיו?

דוסטויבסקי ידע לעשות, בין השאר, שימוש בטכניקה ספרותית אותה שכלל לדרגת אמנות מרתקת ממש.

לקראת סוף כל פרק נדמה לקורא כי הקונפליקט בנפשו של הגיבור בא על פתרונו ולסערת רגשותיו בא מרגוע. אלא שמייד הסתבר כי הפתרון והמרגוע היו למראית עין ורק יצרו קונפליקט מורכב יותר שחידתו מסקרנת.

כך היו הקוראים נסחפים אל הפתרון בפרק הבא והעלילה הייתה מסתבכת עד הסוף הטראגי.

לעיתים נדמה כי גם בית המשפט העליון שלנו, נוקט בטכניקה זו בתחום פרשנות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

כל פסק דין מציע מבחנים ואבחנות, שנדמה כי פתרו את המחלוקות. אך עם סיום קריאת פסק הדין מסתבר כי החידה רק התעצמה.

יורם לוי נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג באוטובוס זעיר פרטי.

בעת התאונה הסיע לוי ברכב עשרה נוסעים (מלבדו).

על פי רשיון הרכב, מותר היה להסיע באוטובוס כמות זו של נוסעים.

אולם לוי החזיק ברשיון נהיגה מדרגה 2.

רשיון נהיגה מדרגה 2, מאפשר לנהוג באוטובוס זעיר פרטי, אך בתנאי שיוסעו בו עד שמונה נוסעים בלבד (חוץ מהנהג).

סעיף 7(3) לחוק הפיצויים שולל את הזכות לפיצויים מנפגע תאונת דרכים "שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו".

על פי לשונו הפשוטה של החוק, נשללים פיצויים רק מאדם שנהג ללא רשיון נהיגה כלל.

לעומת זאת, נפגע בתאונה, שנהג ברכב עם רשיון נהיגה אך תוך הפרת תנאי ברשיון, דוגמת תנאי זה של מכסת הנוסעים, יועמד למשפט תעבורה, אך יהיה זכאי לפיצויים עבור פגיעתו. הרי לשם כך שילם פרמיה. כך על פי לשונו הפשוטה של החוק.

אלא לפי גישתו העקרונית של הנשיא אהרון ברק, אין לקבל שום טקסט כפשוטו.

לדעתו, הפסיקה צריכה לשאוב את פתרונותיה "לא מלשון החוק בפני עצמה, אלא מתכלית החקיקה והמטרות המונחות ביסודה".

כך, במקום לדבוק בלשון החוק, יצר הנשיא ברק תיזה משפטית מבריקה, לפיה ניתן לשלול פיצויים גם ממי שהפר תנאי ברשיון. נהג כזה ייחשב כמי שנהג ללא רשיון כלל.

אולם הנשיא מדגיש כי אין להסיק מפסק דינו שכל הפרת תנאי, או מגבלה ברשיון, תיחשב לנהיגה ללא רשיון.

וכאן באה אבחנת המפתח של הנשיא. ההכרעה מהי הפרה שתיחשב לנהיגה ללא רשיון תיחתך "בכל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו".

בהחילו אבחנה מאירת עיניים זו על המקרה שנדון בפניו, שלל הנשיא ברק פיצויים מנכה, שנהג עם רכב ללא הגה כוח. למרות שבכלל לא ברור כיצד נהיגת נכה ללא הגה כוח, סותרת את "התכלית העומדת ביסוד החוק" ולכן שוללת פיצויים מהנפגע, בעוד שנהיגה תוך כדי מעבר צומת באור אדום אינה סותרת את תכלית החוק ולכן מקנה פיצויים לנפגע.

מבטחת רכבו של לוי, חברת הביטוח מנורה, נתלתה באילנו הגבוה של הנשיא וטענה כי משהסיע לוי, בשעת התאונה, יותר נוסעים מכפי שהיה רשאי להסיע, הרי שהפר תנאי ברשיון ולפי אבחנתו של הנשיא יש לראותו כני שנהג בלא שהיה בידו רשיון נהיגה כלל. לכן היא מנורה, אינה חבה בכיסוי נזקיו.

המחלוקת התגלגלה לפתחו של השופט אליעזר ריבלין, בבית המשפט העליון.

השופט ריבלין, כפי שנראה, מצמצם את אפשרויות שלילת הפיצויים מנפגעים, אולם, מתוך ניסיון ליישר קו עם גישתו של הנשיא ברק, יוצר אבחנה חדשה עם כר נרחב להתדיינויות עתידיות.

השופט ריבלין מציע לצמצם את סוג הנפגעים מהם ישללו פיצויים, על פי מבחן של סיכון ושל בטיחות בנהיגה.

על פי מבחן זה, מוצדק לשלול את הפיצויים מנפגע שנהג ללא רשיון נהיגה כלל, מנפגע שנהג בתקופת פסילה וגם (כאן מיישר השופט ריבלין קו עם הנשיא), מוצדק היה לשלול פיצויים מנכה עם מגבלת הגה הכוח.

לעומת זאת, אין זה מוצדק לשלול פיצויים במקרים אלה:

רשיון הנהיגה פקע בשל אי-תשלום אגרת רכב. מדובר בעניין פיסקאלי-פורמלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג (חריג שנקבע בחוק).

רשיון הנהיגה פקע מחמת אי-תשלום קנסות בגין עבירות תנועה (חריג שנקבע בפסיקה).

רשיון הנהיגה נפסל אך הפסילה בוטלה, לאחר שנתברר כי הנהג הועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירת תנועה, מצב הקרוי בחוק הפלילי "סיכון כפול" (חריג שנקבע בפסיקה).

ומה לגבי הפרת התנאי של מכסת הנוסעים ברכב?

השופט ריבלין מודה כי הסעת נוסעים בכמות העולה על מכסת הנוסעים המותרת, משפיעה על מידת הסיכון הכרוך בנהיגה. לכן היא מפרה את תנאי הרשיון הפרה מהותית ולא רק הפרה טכנית.

עם זאת, לא כל הפרה מהותית, מצדיקה שלילת פיצויים.

אבחנת המפתח של השופט ריבלין: הפרה מהותית שיוצרת סיכון בטיחותי סתם אל מול הפרה מהותית שיוצרת, כלשון השופט, סיכון בטיחותי של ממש. רק הפרה היוצרת סיכון בטיחותי של ממש שוללת פיצויים.

לדעת השופט ריבלין, הפרת תנאי ברשיון הנהיגה, הנוגע לייעודו של הרכב, אינה יוצרת סיכון בטיחותי של ממש.

לכן מי שנפגע בתאונת דרכים שעה שנהג במונית בהיותו בעל רשיון נהיגה מדרגה 2 (המתיר לו לנהוג ברכב נוסעים פרטי), זכאי לפיצויים.

לעומת זאת, נהיגה ברכב, שאינו נמנה, מבחינת מאפייניו הפיסיים (צורה, גודל, משקל ומבנה כללי), על סוגי כלי-הרכב בהם רשאי הנפגע לנהוג, על פי הרשיון שבידו, יוצרת סיכון בטיחותי של ממש.

אלה הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים, לדעת השופט:

נפגע שמחזיק ברשיון נהיגה למונית ונוהג באוטובוס.

נפגע שבידו רשיון לנהוג באופנוע, ונוהג ברכב נוסעים פרטי.

נפגע שבידו רשיון לנהוג ברכב נוסעים פרטי ונוהג באופנוע.

נפגע שנוהג ברכב החורג מן המשקל המותר על-פי תנאי רשיונו, גם אם הרכב הוא מן ה"סוג" המותר לו בנהיגה. לכן נפגע שנוהג ב"רכב מסחרי" שמשקלו הכולל המותר עולה על 4 טון, הגם שבידו רשיון לנהוג אך ב"רכב מסחרי" שמשקלו נמוך מ- 4 טון אינו זכאי לפיצויים.

כעת נחזור לשאלתנו לגבי הפרת התנאי של מכסת הנוסעים ברכב.

לדעת השופט, "נהיגה תוך חריגה ממספר הנוסעים המותר לפי רשיון הנהיגה אינה יוצרת, ברגיל, סיכון בטיחותי חריג, שכן מידת השליטה ברכב אינה מותנית, ברגיל, במספר הנוסעים המצויים בו.

כאן מקשה השופט ושואל אם ראוי להבדיל בין חריגה מועטה ממכסת הנוסעים המותרת לבין חריגה מרובה.

השופט ממהר לענות על השאלה בשלילה. "...אין מקום למתוח קו המבדיל בין חריגה מועטה לחריגה מרובה". הסנקציה הפלילית די בה, במקרה כזה. אין להוסיף עליה גם סנקציה אזרחית.

השופט רומז כי ייתכן וחברת הביטוח רשאית לפטור עצמה מפורשות ממתן כיסוי ביטוחי, מקום בו עולה מספר הנוסעים ברכב המבוטח על המותר על-פי רשיון הנוהג, או מקום בו החריגה ממגבלת מספר הנוסעים עולה, דרך משל, גם על המספר הנקוב ברשיון הרכב.

לשאלה זו פנים לכאן ולכאן. השופט לא מכריע בה. חברת ביטוח זריזה תמהר ותעשה שימוש ברמז זה. מה יש לה להפסיד?

בסופו של דיון, השופט ריבלין פוסק כי אין לשלול מלוי פיצויים, רק משום שהסיע יותר נוסעים ממכסת הנוסעים המותרת ברשיונו.

בסופו של דיון, נוצר ערפל חדש מעל שורה ארוכה של נפגעים, שהיה בידם רשיון נהיגה, אך עם מגבלה שהופרה, כמו תנאי הליווי לנהג צעיר, תנאי הרכבת משקפיים ועוד.

זכותם לפיצויים של נפגעים אלה, תלויה כעת בתשובה לשאלה אם הפרת המגבלה ברשיונם יצרה סיכון בטיחותי סתם, או שמא יצרה סיכון בטיחותי של ממש.

אם יש מישהו שיכול להסביר את הקו המבדיל בין השניים, אנא שיקום.