דבקות בעבודה

מקום בו מחפשים אשם, נהג פרויד לומר, איש לא לוקח אחריות.

אלא שהמשפט עסוק מבוקר עד ערב בשאלה מי אשם. סביב שאלה זו נסב גם משפטו של עבדאללה אגברייה.

קידומו של אגברייה במפעל פקר פלדה היה מסחרר.

אגברייה נשלח למפעל פקר פלדה על ידי חברת כוח אדם והחל את עבודתו כפועל ייצור במחלקת מספריים.

תוך שבועות ספורים הפך לעוזר מפעיל של מכונת כיפוף.

ימים ספורים לאחר מכן כבר מונה למפעיל הראשי של המכונה. אגברייה זכה אפילו שימנו לצידו עוזר מפעיל.

ביום מינויו כמפעיל ראשי, ארעה התאונה.

אגברייה הכניס פח למכונת הכיפוף. הפח נתקע.

עוזרו של אגברייה היה עסוק בשיחה עם עובד אחר ואגברייה לא רצה להטרידו. הוא ניסה לחלץ את הפח לבדו.

לפתע נחתה סכין מכונת הכיפוף על ידו השמאלית וקטעה ארבע מאצבעותיו.

אגברייה הגיש תביעת פיצויים נגד המעבידה, פקר פלדה, בבית המשפט המחוזי בחיפה. זה קבע כי פקר פלדה אחראית לתאונה, אלא שגם אגברייה עצמו נהג בחוסר זהירות והוא נושא באשם תורם בשיעור עשרים אחוז.

לפיכך הפחית בית המשפט המחוזי עשרים אחוז מסכום הפיצויים להם זכאי אגברייה מפקר פלדה.

אגברייה הגיש ערעור לבית המשפט העליון.

השופט תאודור אור מזכיר, כי על מעביד, מוטלת חובה מוחלטת, הקבועה בסעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה, להתקין אמצעי גידור לבטח, המונע לחלוטין את כניסת ידו של העובד אל מתחת לסכין. אמצעי זה נועד לתת לעובד הבא במגע עם המכונה המסוכנת ביטחון מלא.

אומנם במכונת הכיפוף הותקנה עין אלקטרו- אופטית שתפקידה למנוע את ירידת הסכין כאשר ידו של העובד חודרת לתחום ירידת הסכין. אלא שבבדיקה אשר נערכה לאחר התאונה נמצא, כי לאחר 20 נסיונות הפעלה, ירדה הסכין מבלי שהעין האלקטרו-אופטית בלמה את ירידתה.

העין האלקטרו-אופטית, קובע השופט אור, לא הבטיחה איפוא מפני פגיעת הסכין בעובד.

במפעל פקר פלדה, מצא השופט, לא היו הוראות מפורטות לכיוונון העין האלקטרו-אופטית. כללי הפעלת מכונת הכיפוף ומערכת ההגנה האלקטרו-אופטית הועברו בעל פה מעובד אחד למשנהו. לא התקיים נוהל הדרכה סדור.

אגברייה עצמו, מדגיש השופט, היה עובד לא מיומן. הוא החל לעבוד על המכונה רק שלושה ימים קודם התאונה כעוזר מפעיל, וביום התאונה עבד על המכונה לראשונה כמפעיל ראשי. אגברייה לא הכיר איפוא את המכונה במידה מספקת והוא גם לא הודרך כהלכה בדבר הסיכונים הכרוכים בהפעלת המכונה.

כל אלה, קובע בית המשפט העליון, מטילים על המעבידה, פקר פלדה, את האחריות לתאונה.

עתה בוחן השופט אור את השאלה אם צדק בית המשפט המחוזי, כאשר הטיל על אגברייה אשם תורם. בית המשפט המחוזי מצא אשם תורם בכך שאגברייה טיפל בתקלה מסובכת מבלי שהיה מוסמך לכך ומשום ששם את ידו במכונה במסלול הסכין בניגוד להוראות שקיבל מפקר פלדה.

השופט אור לא מוצא בחומר הראיות ממצא ממנו ניתן היה לקבוע כי מדובר בתקלה מסובכת שאגברייה לא היה מוסמך לטפל בה.

השופט גם לא מוצא בסיס לקביעה בדבר הכנסת היד במסלול הסכין בניגוד להוראות. אגברייה הוזהר רק באופן כללי. הוא לא קיבל הדרכה של ממש על דרך פעולתו של מפעיל ראשי, וכיצד יש לטפל במצב בו הפח נתקע במכונה. לא נאמר לו כי במצב כזה לא מטפלים על ידי הכנסת היד למכונה. לאגברייה לא הוסברו מפורשות הסיכונים הכרוכים. היה לו יסוד להאמין כי העין האלקטרו-אופטית מגינה עליו.

גם העובדה שאגברייה עבד ללא העוזר וטיפל בתקלה לבדו אינה צריכה להיזקף לחובתו, קובע השופט אור. יש לזכור, כי אגברייה פעל מתוך רצון לתקן את התקלה ולהמשיך בעבודה ללא עיכובים.

זהו מקרה, מסביר השופט אור, בו לצד העדר הדרכה מתאימה מצד המעביד, מגלה העובדה חריצות, יוזמה ודבקות בעבודה.

בנסיבות שכאלה, אפילו שגה אגברייה בדרך פעולתו, אין להטיל עליו אשם תורם. "לא כל טעות צריכה להיקבע כאשם תורם".

בית המשפט המחוזי פסק לאגברייה שכר טרחת עורך דין בשיעור של שלושה עשר אחוז מסכום הפיצוי. שיעור זה מציין השופט אור, נכון לתביעות בגין תאונות דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. שיעור זה נמוך מהמקובל בתביעות נזיקין על פי פקודת הנזיקין. והרי תביעתו של אברייה היא תביעה על פי פקודת הנזיקין.

בית המשפט המחוזי לא נימק מדוע פסק לאגברייה שכר טרחת עורך דין בשיעור הנמוך המקובל. במקרה זה בו התנהל בבית המשפט המחוזי דיון מלא בכל השאלות שהיו שנויות במחלוקת, לא היה מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין בשיעור הנמוך מהמקובל. השופט אור מתקן לפיכך את שיעור שכר טרחת עורך דין משלושה עשר אחוז לעשרים אחוז בתוספת מס ערך מוסף.