חולה שמקבל תרומת כליה הינו בחזקת סרסור באיברים

באמצע שנות השלושים לחייו, חלה ד' במחלת כליות קשה. הרופאים קבעו כי רק השתלה תציל את חייו. ד' היה חבר בקופת חולים מאוחדת. מידי חודש בחודשו שילם לקופה פרמיות עבור ביטוח משלים בשם "מאוחדת עדיף". לאחר תקופת המתנה ארוכה לתרומת כליה בארץ, פנה ד' אל הקופה וביקש אישור להשתלת כליה בחו"ל על פי זכותו בביטוח המשלים. אכן, הודו האחראים במאוחדת, השלמתָ את תקופת ההמתנה הנדרשת. הם אישרו את ההשתלה. ד' הופנה לבצע את ההשתלה בלטביה.

שוב ציפייה מורטת עצבים. חלפו 3 חודשים. אצל ד' התקבל מכתב מקופת החולים בזו הלשון: "עקב מחסור באברים להשתלה, ההשתלות אשר מבוצעות בלטביה, מוקפאות בשלב זה. אנו תקווה כי ההשתלות יתחדשו בעוד מספר חודשים".

מותש מהעיכוב האינסופי, החליט ד' לקחת את עתידו בידו. הוא פנה אל חברה מתאמת השתלות בשם "עד אל אחזקות". זו שלחה אותו לפיליפינים. ד' המתין שם 7 חודשים ושב על עקבותיו כלעומת שבא. לא נמצא תורם. אולם כעבור 9 חודשים נוספים נמצא תורם. ד' הובהל לפיליפינים ועבר בהצלחה השתלת כליה מתורם חי.

כאשר חזר לארץ, פנה למאוחדת וביקש לקבל את החזר הוצאות ניתוח ההשתלה. מגיע לך, הודו אנשי מאוחדת, שילמת לנו פרמיות עבור הביטוח המשלים, המתנת בשקט ובסבלנות בתור להשתלה ועמדת בכל התנאים המזכים. אנחנו נורא רוצים לשלם לך, אבל, חוק השתלת איברים אוסר על סחר באיברים וכידוע לך, אנחנו ג'נטלמנים שומרי חוק. אני לא סחרתי באיברים, השיב ד', בסך הכל עברתי השתלה לא קלה כדי להציל את חיי. זה נכון, הודו אנשי מאוחדת, אבל בכל השתלה יש חשש לסחר באיברים ואתה "לא הסרתָ את החשש כי מדובר בסחר באברים". לכן אנו נאלצים לדחות את תביעתך.

האם יש משהו בטענת מאוחדת? בוודאי שלא. חוק השתלת איברים בא לעקור משורש את תופעת המתווכים והסרסורים בתחום ההשתלות מצילות החיים. החוק קובע כי רק המתווכים והסרסורים, הם ורק הם עבריינים. החוק לא הופך לעבריין את החולה האומלל הנלחם על חייו ונאלץ לממן השתלה הנעשית בגופו שלו. החוק גם אינו הופך את התורם לעבריין, אפילו הוא גובה כסף דרך מתווכים עבור תרומת האיבר. דברים אלה הודגשו על ידי נציג הלשכה המשפטית של משרד הבריאות בכנסת: "אנחנו קבענו במפורש שאין איסור פלילי כנגד התורם והנתרם עצמם. התורם והנתרם הם קורבנות ולא עבריינים. זה לא אות קין ולא עבירה פלילית". לפיכך ביטוח השתלת איברים הוא לגיטימי לחלוטין וגם תאגידי הביטוח, כאשר הם מפצים את המושתל, או את התורם, אינם עוברים כל עבירה, אפילו ההשתלה נעשתה דרך מתווכים.

גם ד' לא השלים עם תשובת אנשי המאוחדת ופנה לבית הדין לעבודה בתל אביב.

האם שופטי בית הדין, הנשיאה אפרת לקסר ושני נציגי הציבור שקישטו לצידה את כס המשפט, יבחינו כי אין ממש בטענת המאוחדת? השופטים, למרבה הצער, לא הטילו כל ספק בטענת המאוחדת כי חוק השתלת איברים אוסר על תאגידי הביטוח לשלם תגמולי ביטוח למושתל איברים. לשופטים גם לא נראה מוזר שהחולה ייחשב כסוחר האיברים עד שהוא לא יסיר באותות ובמופתים את "החשש לסחר באיברים". שופטי בית הדין פנו אל ד' והודיעו לו כי עליו להסיר כל חשש כי מדובר בהשתלה בלתי חוקית. כך בלשונם: "אין מחלוקת כי ד' היה זכאי להשתלת כליה בחו"ל במימון הקופה, אך זאת בכפוף לשלילת האפשרות כי ההשתלה בוצעה בדרך אסורה של סחר באיברים".

ההשתלה שבוצעה בגופי, השיב ד' לשופטים, הייתה חוקית לחלוטין. הכל נעשה דרך גוף ממשלתי בשם "המאמץ לשימור איברי אדם" (HOPE), המפקח על מתן התרומות בפיליפינים. ההשתלה בוצעה במרכז הלאומי להשתלות במנילה (NKTI), מוסד חשוב ומוכר בפיליפינים. את ההשתלה ביצע מנהל בית החולים עצמו, ד"ר אנריקה אונה, שכיום מכהן כשר הבריאות של הפיליפינים. גם התורם וגם אני עברנו בדיקה מדוקדקת של ועדת האתיקה של המרכז הלאומי להשתלות במנילה (NKTI). רק כשהוסר כל חשש לסחר באיברים ניתן אישור לביצוע ההשתלה. יתרה מזאת, הוסיף ד', המתנתי למעלה משנה מאז נרשמתי להשתלה ועד שזו בוצעה בפועל. לא כך מתנהלות "קליניקות" העוסקות בסחר אסור באיברים ברחבי העולם.

ד' הביא גם תצהיר בשבועה של התורם, לפיו לא קיבל כל תמורה עבור ההשתלה. התמורה היחידה שהועברה היא תמורה ישירות לבית החולים. ד' הסכים אפילו לעמוד לבדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת.

האם ד' הצליח להסיר את החשש מליבם של שופטינו שההשתלה בוצעה תוך סחר אסור באיברים? השופטים בחנו בדקדקנות את הראיות שהובאו בפניהם ומצאו פגמים בכל אחד ואחד מהם. בתצהיר התורם לא פורט מצבו הכלכלי והחברתי. באישור ועדת האתיקה של המרכז להשתלות בפיליפינים לא פורטו הבדיקות שהוועדה עשתה. אישור המרכז הלאומי להשתלות במנילה היה "לקוני ביותר". גם העובדה שההשתלה בוצעה בתיאום חברה מתאמת, הייתה חשודה בעיני השופטים.

"משלא הוסר החשש, כי השתלת הכליה בוצעה בדרך של סחר אסור באיברים, הרי שכדין נשללה זכאותו של ד' למימון הוצאות ההשתלה". כך פסקו השופטים ושילחו את ד' לביתו בלא כלום.

התוצאה כמובן מקוממת. ד' הפריש מדי חודש בחודשו ממיטב כספו כדי לרכוש ביטוח השתלות שאין בו כל סייג. והנה כשהוא נזקק להשתלה, שלפו לו חוק שאינו שייך לעניין, הפכו אותו לעבריין, למרות שאין ספק כי הוא לא עבריין, דרשו ממנו הוכחות בלתי אפשריות לחפותו ושוב למרות שאין ספק כי חף מפשע ולבסוף הוא נזרק ממדרגות בית הדין למרות שלא היה כל פגם בהתנהגותו. והתאגיד המבטח? שלשל לכיסו את כספי הביטוח תוך גלגול עיניים שהוא כל כך רוצה לשלם, אבל לא יכול בגלל החוק. הכל עקום.

הערה: התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין.