Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ביקורי פתע

מרדכי ירושלמי הוא נכה קשה. על כך אפילו רופאי הביטוח הלאומי לא חולקים. הם קבעו כי נכותו הרפואית המשוקללת מגעת לכדי 76 אחוז.

רופאי הביטוח הלאומי, אינם ידועים בנדיבותם. בוודאי לא בחמלתם. לכן אם הם העניקו לירושלמי שיעורי נכות כה גבוהים, היו סמוכים ובטוחים כי אחוזי הנכות שלו גבוהים בהרבה.

ירושלמי פנה לביטוח הלאומי וביקש לקבל "קצבת שירותים מיוחדים". לקצבה זו זכאי מבוטח עם שיעור נכות של 60 אחוז ומעלה, הזקוק להשגחה מתמדת, או לעזרה ברוב פעולות היום יום (שהן כלשון התקנות: "לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן").

אל ביתו של ירושלמי נשלחה "אחות בריאות הציבור". האחות קבעה כי ירושלמי בריא כמו תינוק שיצא מבטן אמו עם ציון אפגר 10.

ירושלמי לא הסכים עם מחמאות האחות. הוא הגיש ערעור לוועדת ערר לשירותים מיוחדים של הביטוח הלאומי. רופאי הוועדה הבחינו כי ירושלמי כועס וצועק. הם פרשו זאת כחוסר רצון לשתף פעולה. הם החליטו, בסתר, לשלוח אליו אחות נוספת, לביקור פתע.

רופאי הוועדה יכלו כמובן להבחין כי ירושלמי נתון במצוקה ולפרש את כעסו ועצבנותו כמעידים על ירידה קוגניטיבית, המצריכה דווקא שיתוף פעולה עמו ועם בני משפחתו. אבל מה יותר קל מאשר לחשוד?

מכל מקום, כמצוות רופאי הוועדה, כעבור 8 חודשים, הופיעה במפתיע אחות על מפתן דירתו של ירושלמי.

בתום הביקור כתבה האחות דו"ח: הנכה סיפר שהוא לא שולט בסוגריו. ניגשתי לחדר השינה שלו. חיטטתי במיטתו. ראיתי שאין עליה שעוונית.

תראה לי חיתולים, דרשתי במפגיע מהנכה. לא היו לו חיתולים להראות לי.

לסיכום, קבעה האחות: הנכה הזה מנסה להעצים את תלונותיו ומגבלותיו. הוא הולך, יושב וקם בעצמו. הוא מסוגל להתלבש ולהתפשט. אוכל בעצמו. עצמאי בניידות. בקיצור, הוא אינו זקוק להשגחה.

עם דו"ח כזה של האחות, ברור שדינו של ירושלמי נגזר מראש אצל רופאי הביטוח הלאומי. הם התכנסו שוב והחליטו לדחות את תביעתו לקצבת שירותים מיוחדים.

ירושלמי פנה לבית הדין לעבודה. האם זה יראה טעם לפגם בביקורי פתע בבית המבוטח?

השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, קובעת כי היא לא רואה פגם משפטי בביקורי פתע שכאלה. "אין מטרתם להכשיל את המבוטח אלא לתת תמונת מצב אותנטית. לביטוח הלאומי נתונה הזכות להחליט על ביקור מעין זה. הביטוח הלאומי אמון על הקופה הציבורית, אין הוא בוחן לב וכליות. נתונה לו הזכות להשתמש באמצעי זה או אחר בכדי לבחון את מידת האותנטיות שבתביעה זו או אחרת".

בקיצור, השופטת דחתה את ערעורו של ירושלמי והוא נותר ללא קצבת שירותים מיוחדים.

למרבה הצער, השופטת התעלמה לחלוטין מחוק יסוד כבוד האדם. חוק זה קובע כי אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם, כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו וכי אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם. אפילו הביטוח הלאומי, ב"תדריך לביצוע הערכה תפקודית" שנכתב לפני שנים קובע כי "חשוב מאוד לתאם את הביקור עם המבוטח הסיעודי כדי לא להפתיע את הנבדק".

רבים מהחולים הסיעודיים מתביישים במצבם. בושתם גוברת מול בן המין השני. לכן יש טעם לפגם כאשר שולחים לגבר סיעודי אחות, או לאישה סיעודית אח.

באחד המקרים, חולה במצב סיעודי, בן למעלה מ- 90 כל כך התרגש מאחות צעירה ויפה שנשלחה אליו עד שחתם לה על הודאה שנעוריו חודשו.

לא בכדי, באותו תדריך של הביטוח הלאומי רשום כי אסור למעריך של הביטוח הלאומי לבצע בדיקה אצל אישה ללא הסכמתה. בהמשך רשום כי נבדק גבר זכאי לבקש להיבדק אצל מעריך גבר. על זכות זו האחיות לא מספרות לנבדקים.

מעבר לכך, אם רופאי הביטוח הלאומי ושופטי בית הדין לעבודה אינם "בוחני לב וכליות", כלשון השופטת, כלומר לא מסוגלים לקבוע בכלים הרפואיים והמשפטיים שבידיהם, מי סיעודי ומי לא, למה שלא נחסוך את שכרם ונתקין בבית של כל חולה סיעודי מצלמת סתר?