מהר פן תתחרט

יעל לוי נפגעה בתאונת דרכים.

כמקובל, הגישה לוי תביעת פיצויים נגד מבטחת הרכב בו נפגעה, חברת הביטוח ציון.

ההליכים המשפטיים התמשכו.

לוי נקלעה למצוקה והודיעה לבא כוחה כי נוכח מצבה הכלכלי הרע, היא מתקשה לשאת בהוצאות הטיפולים הרפואיים.

"הקלפים בידך", כתבה לוי לבא כוחה, "תגיע למשא ומתן מכובד מעבר לסכום של 60,000 ₪ נטו. אל תשכח, שהתחלנו בתביעה מעל מליון ₪".

יומיים לאחר מכן, פנה עורך דינה של לוי לעורך דינה של ציון.

הפנייה נעשתה במכתב בכתב יד. חשיבותו של המכתב תתברר מיד. לכן נביאו במלואו:

    "בהמשך לשיחתנו מצ"ב ממצאי בדיקת MRI של הברכיים. כפי שהנך נוכח - נמצאה ציסטה בברך הימנית.

    הלקוחה טרם סיימה הבירור הרפואי בקשר לבעיה זו.

    אני חוזר על הצעתי לסיום התביעה ב-90,000 ₪ כולל הכל ובלבד שהדבר ייעשה מהר, פן תתחרט".

עורך דינה של ציון הגיב כעבור חודשיים, במסמך מטעם ציון שכונה על ידו הסכם פשרה.

במסמך ציון נאמר כי ללוי ישולמו 90,000 ₪, בכפוף לשחרור ציון מכל תביעה נוספת "בעבר, בהווה ובעתיד....

עורך דינה של ציון שירבט את חתימתו על המסמך והותיר מקום לחתימת עורך דינה של לוי.

מתחת לאלה הופיעה פיסקה שיועדה לחתימת השופט ולאישורו כי המסמך קיבל תוקף של פסק דין.

לוי סירבה לחתום על מסמך ציון. אולם סכום הפשרה קרץ, כנראה, לחברת הביטוח.

ציון פנתה אל השופטת בלהה כהנא, בבית משפט השלום בירושלים, בבקשה שתאכוף על לוי את המסמך שלה.

השופטת כהנא ראתה במכתב לוי הצעה מחייבת ובמסמך ציון קיבול לפי ההצעה.

השופטת נתנה למסמך ציון, למרות שלא נחתם על ידי לוי, תוקף של פסק דין.

לוי לא הסכינה עם הפשרה שנכפתה עליה ופנתה אל בית המשפט המחוזי בירושלים.

השופט בעז אוקון, מעלה את השאלה אם מכתב עורך דינה של לוי היה בבחינת גישוש לפשרה, או שמא עלה לדרגת הצעה מחייבת.

קו הגבול בין גישוש לבין הצעה מחייבת, מבהיר השופט, אינו מדויק כקו מחוגה. כדי לאתר את קו הגבול צריך להביט על התמונה בכללותה. כמו בעת ביקור במוזיאון, יש להשקיף ממרחק נכון על התמונה, כדי לעמוד על מלוא פרטיה.

עורך דינה של לוי השתמש אמנם בביטוי "אני מציע", אך מכתבו ספוג אמירות שאינן מתיישבות עם הצעה מחייבת. כך, נקבע במכתב ש"הלקוחה טרם סיימה הבירור הרפואי", ובהמשך נאמר כי ניתן לסיים את התביעה תמורת 90,000 ש"ח "ובלבד שהדבר ייעשה מהר פן תתחרט".

ציון סומכת על השימוש במילה "הצעה" כשחקן קלפים המפנה את השולחן ומשאיר עליו קלף יחיד מנצח. בפועל יכול השימוש במילה זו לשמש אינדיקציה בלבד.

לעומת זאת, קיימים במכתב ביטויים ("פן תתחרט"), המלמדים על התלבטות. הוסבר בו גם כי לוי עומדת לעבור בדיקה רפואית שיכולה ללמד על החמרת נכותה.

גם מסמך ציון אינו מהווה קיבול כנדרש בחוק.

קיבול צריך לתאום את ההצעה. אכן ההתאמה אינה חייבת להיות מושלמת. תוספות טכניות אינן פוגמות בקיבול. אולם השוואת מסמך ציון למכתב לוי, מלמדת שהמסמך משנה מהותית את ההצעה.

ראשית, ציון דרשה שלמסמך יינתן תוקף של פסק דין. התוקף מקנה להסכם שיריון ומקשה על נסיגה ממנו. התוקף עולה כדי חגורת ביטחון יעילה מפני טענות של פגם ברצון. שיריון זה אמנם אינו מוחלט. חגורת הביטחון אינה חומה אטומה. אך יכולתו של בעל הדין לסגת מן ההסכם מצטמצמת.

דרישה זו שלמסמך יינתן תוקף של פסק דין מהווה אם כן, תוספת מהותית. בכך סוטה מסמך ציון ממכתב לוי.

זאת ועוד, בית המשפט אינו אוטומט המאשר הסכמים. לבית המשפט, המתבקש לאשר הסכם פשרה, מסור שיקול דעת אם לאשרו. הוא עשוי שלא לאשרו בשל סיבוכים העלולים להתעורר בעתיד.

מסמך ציון כולל גם הוראות פטור מפורטות ביותר.

ההצעה במכתב לוי הייתה "לסיום התביעה ב-90,000 שקל כולל הכל". אך האם מונח זה כולל כל החמרה בעתיד? האם מונח זה שווה ערך ל"תשלום סופי מלא ומוחלט של כל תביעותיה של [לוי], הפסדיה ונזקיה, מכל מין וסוג, ומכל עילה שהיא, בעבר, בהווה ובעתיד...", כלשון מסמך ציון. קיימת הבחנה בין הסכם המסלק תביעה בשל פגיעה מסוימת לבין הסכם הבולם כל תביעה עתידית.

השופט אוקון ייחס חשיבות רבה גם לעובדה שמסמך ציון הוגש לבית המשפט ללא חתימת לוי או בא כוחה.

העדרה של חתימה איננו מעיד בהכרח על העדר גמירות דעת, ממש כמו שקיומה אינו מעיד בהכרח על גמירות דעתו של החותם להתקשר בעסקה.

עם זאת, החתימה מהווה ראיה חזקה ביותר לקיומה של גמירות דעת. ייתכנו מקרים בהם עשויים הצדדים לגמור בדעתם, כי רק חתימתם על גבי המסמך תחייב אותם. במצב כזה החתימה הופכת למעין תנאי להתקשרות.

כאן מסמך ציון כלל מקום לחתימות הצדדים, כמו גם חתימת בית המשפט.

נוכח החשיבות שמייחסת ציון לכתבי הסילוק והשחרור, יש להניח כי חתימת לוי היוותה תנאי לשכלול ההסכם.

מסקנה זו מתחזקת הואיל וחתימה כזו מהווה תנאי להגשת ההסכם לבית המשפט לצורך קבלת תוקף של פסק דין.

ברגיל, בית המשפט לא יתן תוקף של פסק דין להודעה לא חתומה של הצדדים. בית המשפט מבקש לעולם את תגובת שני הצדדים.

כאשר מתן התוקף נעשה במעמד הצדדים, אין צורך בחתימה. בכל מקרה אחר, טענה אודות שכלול הסכם, שאינו נושא את חתימת כל בעלי הדין, תוביל להתדיינות נפרדת בנוגע לאכיפתו.

לסיכום, לדעת השופט אוקון, מכתב לוי לא הכיל הצעה מחייבת. מסמך ציון סטה מהותית מתנאי מכתב לוי. בכל מקרה שומה היה על בית המשפט, בטרם נתן למסמך תוקף של פסק דין, לבחון אם ראוי לעשות כן, ולהמנע ממתן התוקף.

השופטת חנה בן-עמי הצטרפה לדעתו של השופט אוקון.

אפילו היה הסכם פשרה, הרי לאור העובדה שלוי חזרה בה ממנו בטרם אישורו על ידי בית המשפט, לא היה בית המשפט מוסמך, לדעתה, לתת לו תוקף של פסק דין.

השופטת מזכירה כי תפקידו של בית המשפט הוא להכריע במחלוקת בין הצדדים. הסמכות לתת תוקף של פסק דין להסכם בין המתדיינים היא בכלל חריג, שמקורו בסעיף 14 לחוק שופטי השלום העותמאני משנת 1913.

סעיף זה מתאר את הטקס שהשופט נצטווה לערוך לפני שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה. השופט היה חייב לקרוא את ההסכם "בפני שני הצדדים, ואם היו הערות יתקנו את נוסחו בהתאם לדרישה, ואחר זה שב וקורא השופט באזניהם את כתב הפשרה השלם, באולם בית המשפט ובנוכחות שני הצדדים בהטעמה ובצחות לשון. אחרי כלות הקריאה יזמין השופט את הצדדים לחתום עליו בכתב יד, או בחותמת או בהטבעת סימן, ויוסיף על כתב הפשרה הערה מצדו על אישור הפשרה שנעשתה ויזכיר את תאריך היום. כתב הפשרה ייחתם בעצם ידו של השופט ויושם עליו חותם בית המשפט הרשמי וייחתם על ידי הסופר".

אף אם במהלך השנים נגוז ניחוח הטקסיות שבמעמד אישור הסכם הפשרה, מיצרה השופטת בן עמי, עדיין היסודות שבבסיסו קיימים ועומדים. גם לפי תקנה 161 לתקנות סדר הדין האזרחי שלנו, נדרשים שני תנאים מצטברים על מנת שבית המשפט יהיה רשאי להפעיל שיקול דעתו לענין מתן פסק דין מוסכם: צריך שיהיה בפניו נוסח מוסכם וצריך שתינתן הסכמת בעלי הדין למתן תוקף להסכם כפסק דין.

בענייננו לא התקיים אף אחד מאלו, קבעה השופטת.

השופט יהונתן עדיאל חלק על דעת עמיתיו להרכב. לדעתו מכתב לוי כלל הצעה ברורה וחד משמעית לסיום התיק בפשרה בסכום של 90,000 ₪. התוספת לפיה יש לקבל את הסכמת ציון מהר, פן לוי תתחרט, אינה מעידה על העדר גמירות דעת, אלא על קיומה של אפשרות שלוי תחזור בה מהסכמתה לפשרה אם זו לא תאושר על ידי חברת הביטוח במהירות. אולם לוי לא טענה כי ציון לא השיבה במהירות.

בסופו של יום, אם כן, בוטל פסק הדין שנתן תוקף למסמך ציון. הדיון בתביעת הפיצויים של לוי הוחזר לבית משפט השלום לדיון בתביעה לגופה.