Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

כמה כבשים עושות עדר

רפאל מאיר שירת כחייל במלחמת ששת הימים.

מרדכי בן חמו, אריאל בן טוב וחיים צור התגייסו לצה"ל בראשית שנות התשעים.

בן חמו שירת כמש"ק תחזוקה וכספק חטיבתי. בן טוב שירת בבית הספר הטכני של חיל האוויר כמש"ק שלישות. צור שירת כתברואן ועסק בריסוס נגד חרקים, בהדברת עכברים, חתולים וכלבים, בביקורות אשפה, בפינוי פגרים, בפתיחת ביובים ובעבודות דומות.

המשותף בין ארבעת חיילים אלה ובין חיילים רבים אחרים, הוא, שבמהלך שירותם הצבאי אובחנה אצלם מחלת הקרוהן.

מחלת הקרוהן היא מחלת מעיים דלקתית כרונית, חשוכת מרפא.

החיילים שאצלם התגלתה המחלה, שוחררו מהצבא ונזקקו לטיפולים, לניתוחים, ולאישפוזים רבים.

רוב החיילים שלקו במחלה ופנו לקצין התגמולים על מנת שיכיר בהם כנכי צה"ל, נתקלו בהתנגדות עיקשת מצדו.

מקצת החיילים, לעומת זאת, הוכרו כנכי צה"ל.

במהלך ההליכים שנקטו החיילים שנדחו, נהג קצין התגמולים להסתמך על שלושה מומחים רפואיים: ד"ר גילון, פרופ' תיאודור ובעיקר על פרופ' עינת. מומחים אלה שללו כל קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין המחלה.

הנכים מצדם נהגו להצטייד בחוות דעתם של פרופ' אידלמן, פרופ' רטן, ד"ר גולדין וד"ר צימרמן.

הנכים שנידחו ניהלו הליכים משפטיים ממושכים, על פני עשרות שנים בכל הערכאות. היו שחזרו והגישו תביעות, גם לאחר שתביעתם הקודמת נדחתה.

בייאושם, עקבו הנכים אחר כל בדל מידע בנוגע למקורות המחלה וביקשו מדי פעם לחדש את הדיון בעניינם.

עניינם של הנכים החולים במחלה קשה זו חזר ועלה לאחרונה בבית המשפט העליון.

כצעד יוצא דופן, החליטו שופטי העליון למנות וועדה של מומחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה, אשר תגיש חוות דעת מקצועית ביחס לגורמים למחלת הקרוהן.

לוועדה נבחרו שלושה מומחים: פרופ' סקפה, פרופ' יעקובסון וד"ר חוברס.

בימים אלה נתן בית המשפט העליון את פסק דינו בסוגייה חשובה זו, הנוגעת לכל כך הרבה חיילים.

בטרם יגיע לניתוח תוצאות חוות דעת וועדת המומחים שמינה, מסביר השופט תאודור אור, כי כדי להכיר בתביעתו של חייל, חוק הנכים דורש הוכחה כי קיים קשר סיבתי בין הופעת המחלה, או החמרתה, לבין השירות הצבאי.

לשם הוכחתו של קשר סיבתי זה על הנכה להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו.

מתי דעה של רופאים הופכת לאסכולה רפואית?

אין תשובה ברורה לשאלה זאת, מודה השופט אור, "כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר".

כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד.

בדרך כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים, המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים.

על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה. אין די בקביעה כללית ומעורפלת.

כמו כן נדרש שהאסכולה תקבע כי מתקבל מאוד על הדעת שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה.

האם קיימת אסכולה הקובעת כי תנאי שירות צבאי, או כי דחק נפשי, או גורמים סביבתיים גורמים למחלת הקרוהן, שואל השופט אור?

לגבי תנאי השירות, המומחים שמינה השופט הסכימו, אומנם, כי קיימת בנקודה זו מחלוקת בין הרופאים בעולם. אולם המחלוקת נובעת רק מכך שקיים חוסר בידע עובדתי-מדעי מספק ולא מקיומן של אסכולות מבוססות החלוקות ביניהן.

לגבי דחק נפשי, המומחים הודו כי מספר פרסומים רפואיים קושרים בין דחק נפשי לבין מחלת הקרוהן וכי פרסומים אלה נכתבו על ידי מומחים בעלי שם. אך המומחים של בית המשפט העליון הבהירו, כי אין הם מקבלים את האמור באותם פרסומים משום שיש כמעט הסכמה בין הרופאים שאין הדחק גורם אתיולוגי במחלה.

לגבי גורמים סביבתיים, גם כאן המומחים הודו, כי ישנם רופאים הטוענים לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן ובין גורמים סביבתיים. המומחים עצמם סבורים כי קיים כנראה קשר כזה, אלא שהגורם הסביבתי הספציפי טרם נמצא.

באין ידיעה על גורם סביבתי הגורם למחלה, קובע השופט אור, ממילא לא ניתן לקשור גורם סביבתי כזה עם תנאי השירות הצבאי.

את לבו של השופט שבה במיוחד מאמר על מחקר רב משתתפים שנערך בארצות הברית בקרב חיילים שהשתתפו במלחמת ויאטנם. לפי המאמר, חשיפה לתנאים סניטריים קשים דווקא מורידה את הסיכון העתידי לפתח את מחלת הקרוהן.

המצב הרפואי לעת הזאת, מסכם השופט אור, הוא של ידיעה כי קיימים גורמים גנטיים אשר הינם בין מחוללי המחלה, וכנראה שקיימים גם גורמים סביבתיים לכך, מבלי שניתן כיום, לבסס, ברמת הסתברות כלשהי, את זהותם של הגורמים הסביבתיים.

הערפל האופף את הגורמים להתפרצות מחלת הקרוהן אינו מאפשר כיום "רמת פירוט סבירה" ביחס לגורמי המחלה. הוא מאפשר רק השערות וניחושים מלומדים ביחס לקשר בין תנאי השירות הצבאי לבין המחלה. בכך אין די כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על חיילים התובעים התגמולים.

יחד עם זאת, מקווה השופט, מדע הרפואה הוא מדע דינמי. את שלא הצליח מדע הרפואה לפענח עד היום, יעלה בידו, אולי כבמקרים אחרים, לפענח בהקדם.

השופט אור דחה גם את טענתם של הנכים שהתייצבו בפניו, כי נוצר חוסר שיוויון בינם לבין החיילים שלקו במחלת הקרוהן ואשר הוכרו בעבר כנכי צה"ל.

השופט מגלה הבנה רבה לתחושתם הקשה של החיילים שהופלו לרעה.

לאור קביעתנו היום, כי אין בידי הרפואה תשובות מספקות לעניין הגורמים למחלת הקרוהן, מקשה השופט, עולה השאלה כיצד קבע קצין התגמולים בעבר, בעניינו של חייל כלשהו, כאשר הידע הרפואי היה פחוּת במידה משמעותית מאשר בימינו, כי מתקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מחלת הקרוהן?

השופט אור מסתפק רק בהעלאת השאלה. בעיקר כדי להדגיש את עמדתו הנחרצת והעקרונית, כי ראוי למנוע חוסר שוויון בין חיילים נכים.

יחד עם זאת, הוא לא רואה בחוסר שיוויון זה עילה להתערב לטובת החיילים הנכים שקופחו.

השופטים דורית ביניש ויצחק אנגלרד הצטרפו לדעתו של השופט אור.

בשולי הדברים נעיר כי למקרא פסק הדין עולה תחושה קשה.

מינוי המומחים, כאילו בית המשפט העליון יושב כערכאה ראשונה, הוא צעד חריג, לא יעיל, ועלול לגרום עוול נוראי. המומחים שמינה בית המשפט העליון, בעלי שם ככל שיהיו, לא נחקרו בפני השופטים חקירה נגדית. החקירה הנגדית, גם לדברי השופטים עצמם, משמשת ככלי היעיל ביותר הקיים בינתיים במסגרת ניהול משפט לחקר האמת. השופטים לא התרשמו מעדותם הישירה של המומחים. הם גם לא שמעו את עדויותיהם של המומחים מטעם החיילים הנכים.

מדובר בפסק דין שהוא לא יותר מאשר מאמר עיוני, חכם ככל שיהיה, מבוסס על וועדת מומחים שלא נחקרו, שבא לאותת לנכים רבים שתיקיהם תלויים ועומדים בבתי המשפט, כי מוטב שלא יבזבזו את זמנה היקר של המערכת השיפוטית. זו, באמצעות הערכאה העליונה, ערכה כבר מחקר מלומד ויודעת כמה כבשים עושות עדר, אם בכלל זו השאלה הנכונה.