שלא יצא חוטא נשכר

אדם הנוהג ללא רשיון נהיגה, אינו מכוסה בביטוח חובה. הדברים ידועים.

אך מה קורה כאשר ברשיון קיימות מגבלות, כמו ליווי לנהג צעיר, הגה כוח, הרכבת משקפיים ועוד?

צבי גרינברג, נכה בשיעור מאה אחוז, סובל ממחלת שרירים מלידה.

הנכות באה לידי ביטוי גם בחולשת ידיים.

כאשר ביקש גרינברג לקבל רשיון נהיגה, נדרש לעבור בדיקות רפואיות ומבחן שליטה על ידי רב בוחן במכון לבטיחות בדרכים.

בסופו של המבחן, קיבל גרינברג רשיון מוגבל לרכב עם הגה כוח.

באחד הימים נהג גרינברג ברכב פרטי ללא הגה כוח ונפגע בתאונת דרכים.

בין גרינברג לבין מבטחות הרכב בביטוח חובה, מגדל ואבנר, התעוררה מחלוקת בשאלה אם גרינברג בכלל זכאי לפיצויים.

פתרון המחלוקת, מבהיר נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, תלוי בפרשנות סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

סעיף זה קובע כי "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה", אינו זכאי לפיצויים.

על פי לשונו הפשוטה של החוק, נשללים פיצויים רק מאדם "שנהג ברכב כשאין לו רשיון".

אך, לדעת הנשיא, הדברים אינם כה פשוטים.

התשובה לשאלה שואבת את כוחה לא מלשון החוק בפני עצמה, אלא מתכלית החקיקה והמטרות המונחות ביסודה.

נכון שתכליתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מודה הנשיא, היא סוציאלית. להעניק פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים.

אולם החוק כולל בבסיסו גם תכלית הרתעתית. להרתיע פרטים מהתנהגות שיש בה כדי לסכן בצורה ניכרת את ציבור המשתמשים בכבישים ובכלי רכב.

תכלית זו מוצאת ביטויה - בין היתר - במסגרת סעיף ‎7 לחוק על ידי שלילת פיצויים.

ומדגיש הנשיא: לא כל התנהגות בלתי ראויה או פסולה תשלול את הזכאות לפיצויים.

שלילת הפיצויים תיעשה רק כאשר אשמתו של הנפגע היא כה רבה עד שראוי הוא כי יופקעו זכויותיו לפיצויים.

המדובר במקרים חריגים, בהם התנהגות הנפגע עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור ומצדיקה סטייה מעקרון היסוד לפיו אין צורך בהוכחת אשם לשם קביעת החבות או שלילתה. המגמה היא עונשית מובהקת, שלא יצא חוטא נשכר.

כך הוא כאשר מדובר בנהיגה ללא רשיון המגדילה במידה ניכרת את הסיכונים בדרכים.

המדובר בתופעה כה לא רצויה, עד שהיא מצדיקה שלילת פיצויים.

אין זה מוצדק להקנות למי שיוצר סיכונים מיוחדים בדרכים, את האפשרות לחסות תחת כנפי החוק והסדרי החבות והפיצוי המיוחדים שהוא יצר.

ודוק: לא בכל מקרה בו נפגע נהג ללא רשיון, תישלל זכאותו. רק במקרים בהם היעדר הרשיון הוא פועל יוצא של עניין מהותי, להבדיל מפגם טכני או פרוצדוראלי.

כך, סעיף 7 (3) עצמו לחוק קובע כי אין לראות בהיעדר רשיון בשל פקיעתו בגין אי תשלום אגרה, משום נהיגה ללא רשיון.

על רקע זה נקבע גם, כי אי חידוש רשיון נהיגה בשל אי תשלום קנסות מהווה אף הוא פגם טכני ולא פגם שעניינו כושרו של הנהג לנהוג, המצדיק שלילת הפיצויים מהנוהג ללא רשיון.

על רקע זה, מקשה הנשיא, האם גם נהיגה תוך הפרת תנאי או מגבלה ברשיון, נחשבת כנהיגה ללא רשיון?

לדעתו של השופט ברק, לא כל הפרה של תנאי הרשיון או מגבלה שבו, שקולה להיעדר רשיון.

תתכנה לכאורה נסיבות בהן הפרת תנאי או מגבלה שברשיון לא תביא (בפני עצמה) לשלילת הזכאות לפיצויים.

אולם, מוסיף מיד השופט, ברור הוא כי מקום בו מוטלת על נכה מאה אחוז עם מחלת שרירים כי ינהג רק עם הגה כוח, הרי שנהיגה ללא הגה כוח פוגעת בתקנת הציבור.

אין מדובר במגבלה של מה בכך, אלא במגבלה מהותית הנוגעת ללב ליבה של היכולת לכוון את תנועתו של הרכב.

אין מדובר בהתקן שולי או זניח, אלא במערכת חיונית של הרכב המשפיעה באופן ניכר וממשי על הנוהג ברכב ועל משתמשים אחרים בכביש.

אין מדובר בפגם טכני פורמלי באופיו, אלא בפגם מהותי, המשליך על כושרו וכשירותו של הנהג לנהוג ואשר מקים עילה מידתית לשלילת הפיצויים מהנכה.

אין מדובר בעניין שאינו מצוי בידיעתו של הנהג ובשליטתו. הנכה יכול לבדוק ללא קושי אם אכן מצוי ברכב הגה כוח.

השופט מדגיש כי אין להסיק מפסק דינו שכל הפרת תנאי או מגבלה ברשיון תיחשב לנהיגה ללא רשיון.

וכאן בא משפט המפתח: "יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו".

במקרה של גרינברג, פוסק השופט, יש לראותו כמי שנהג ללא רשיון נהיגה כאמור בסעיף 7(3) לחוק.

ממילא יש לראות בו כמי שנהג בניגוד לאמור בפוליסה ולשלול ממנו כל פיצוי.

השופטים דליה דורנר ואדמונד לוי הצטרפו לנשיא.

הערה:

קטונו כמובן להתמודד עם פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, הבנוי לתלפיות. אם כי, כדרכו של הנשיא, הוא משאיר את הכל פתוח ומביא למצב של חוסר בהירות באשר למקרים בעתיד.

יחד עם זאת, על רקע פסקי דין שניתנו לאחרונה, בהם אישר בית המשפט העליון כיסויים ביטוחיים למבוטחים, שנהגו באי איכפתיות וסיכנו חיי אדם, פסק דין זה מביא להרמת גבה.

צורם את העין, שהמלחמה לשלום הציבור דילגה על אנשי עסקים, שלמען בצע כסף, בנו בניינים בכוונת מכוון, בניגוד לתקני בטיחות, הקימו גשרים כשאין להם מושג במה הם עוסקים וגרמו למות רבים ולהרס משפחות.

בעלי הממון זכו לכיסוי ביטוחי מלא ולהגנת רכושם.

לעומתם מוכה הגורל, שהביא הרס על עצמו, נותר ללא כל פיצוי. למען יראו ויראו.