Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

המאכרים של חברות הביטוח

בחודש נובמבר 2010 פקדה את העיר אילת סערה קשה. בין הבתים שניזוקו, היה גם ביתו של מנחם קובר.

הבית היה מבוטח בחברת הביטוח כלל. אולם האחראים בכלל סירבו לשלם את הנזק.

הפוליסה שלנו לא מכסה "דליפת מי גשם מבעד לתקרה" והשמאי שלנו גילה, כי הנזק נגרם מחדירת מי גשם מבעד לאיטום לקוי, הודיעו לקובר.

אבל השמאי שלכם לא עלה כלל לגג הדירה, השיב קובר. אילו היה עולה, היה רואה כי הגג אטום היטב גם בשכבת זפת וגם בשכבה של חומר מיוחד לאיטום.

ניסיונות קובר לשכנע את האחראים בכלל כי הנזק מכוסה, נפלו על אזנים ערלות. קובר הבין שאין עם מי לדבר ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות באילת.

התיק נקבע לדיון בפני השופטת רות אטדגי פריאנטה.

ביום שנקבע לדיון, כאשר השופטת הקריאה את שמות בעלי הדין, קמו שניים: מנחם קובר ורמי בן ארצי.

אתה בוודאי עובד של חברת כלל, פנתה השופטת אל בן ארצי.

לא, השיב בן ארצי.

אם כך, מה אתה עושה כאן, התענינה השופטת.

אני מייצג את כלל כקבלן עצמאי לסילוק תביעות, ענה בן ארצי.

האם אתה מקבל תמורה עבור הייצוג, הקשתה השופטת.

כן, הודה בן ארצי.

השופטת הבינה שהאחראים בחברת כלל לא טרחו לבוא לדיון. הם שלחו אליה "מאכר". עובדה זו קוממה את השופטת אטדגי.

מה כל כך קומם את השופטת?

חוק בתי המשפט, אוסר הן על עורכי דין והן על "מאכרים" (בלשון החוק, מי ש"עוסקים בייצוג בדרך קבע, או במהלך הרגיל, של עסקיהם, או בתמורה") לייצג בעלי דין בבית המשפט לתביעות קטנות. לא זו אף זו: בעוד שעורך דין יכול לקבל, "מטעמים מיוחדים" רשות לייצג בעל דין בבית המשפט לתביעות קטנות, לגבי המאכר, אין לשופט שיקול דעת. אסור לשופט לתת לו להופיע בפניו.

במהלך השנים, ניסו חברות הביטוח להתחכם עם הוראות החוק. חלק מהשופטים, למרבה הצער, העלימו עין. באחד המקרים, התיר השופט לעורך דין של חברת הביטוח לייצג אותה, בנימוק שעורך הדין הוא עובד חברת הביטוח ומופיע ב"כובע" של עובד ולא של עורך דין. שופט אחר, התיר למומחה ביטוח, לייצג את חברת הביטוח, בנימוק שמומחה הביטוח אינו עורך דין.

נציבת תלונות הציבור, שופטת בית המשפט העליון טובה שטרסברג כהן, קבעה שהיתרים אלה מנוגדים להוראות החוק. "אין הבדל בין עורך דין העובד בחברת הביטוח לבין עורך דין חיצוני", קבעה השופטת. הוא הדין "כאשר המייצג אמנם אינו עורך דין במקצועו, אך מעמדו וניסיונו במסגרת החברה יוצרים חוסר שוויון בינו לבין המבוטח".

בהמשך, ניסו חברות הביטוח להסתייע במייצגים מקצועיים, כמו חוקרים או שמאים. השופטת שטרסבג כהן גינתה תופעה זו, של "מאכרים המבלים כל היום בבתי המשפט לתביעות קטנות ועושים מזה ביזנס". היא קראה לשופטים לעקור את התופעה משורש.

השופטת הזכירה לשופטים כי "בית המשפט לתביעות קטנות הוא מעוזו של האזרח מן השורה. בית משפט זה מהווה עבור אזרחים רבים את כרטיס הביקור של המערכת. לכן עליכם לשמור על קיומן של ההוראות המיוחדות שנקבעו בכל הנוגע לייצוג ולשמירה על השוויון בן המתדיינים בפניכם".

דברים נחרצים אלה, שנקבעו שוב ושוב במהלך שבע השנים האחרות, על ידי השופטת שטרסברג כהן וגם על ידי שופטים אחרים, לא הופנמו למרבה הצער, על ידי חברות הביטוח.

נחזור כעת אל המקרה של מנחם קובר. כאמור, השופטת רות אטדגי פריאנטה התקוממה על כך שחברת הביטוח כלל שלחה אליה "מאכר". "עקרון השיוויון לפי החוק", קבעה השופטת, "עלול להיפגע אם אתיר ייצוג על ידי אדם מקצועי ומיומן אל מול האזרח הקטן המייצג את עצמו".

לפיכך, השופטת החליטה להתעלם מהופעתו של בן ארצי. משמעות הדבר, קובעת השופטת, היא שלמעשה חברת כלל לא התייצבה לדיון ולמבוטח שלה יש זכות לקבל פסק דין בהעדר התייצבות.

בסופו של יום, אם כן, נתנה השופטת פסק דין נגד כלל המורה לה לפצות את קובר על נזקי הסערה.

ולכם המבוטחים טיפ חשוב לסיכום: כאשר בבית המשפט לתביעות קטנות, מופיע מולכם איש ביטוח מנוסה, או עורך דין, בין עצמאי ובין עובד חברת הביטוח, או חוקר או שמאי, או כל "מאכר" אחר מטעם חברת הביטוח, תעלו מייד בתחילת הדיון התנגדות ותבקשו לקבל פסק דין בהעדר התייצבות.

אם השופט יתעלם מבקשתכם, תדרשו, זו זכותכם, שבקשתכם תירשם בפרוטוקול. אם השופט מסרב לבקשתכם, פנויה בפניכם הדרך לתלונה בפני נציבות התלונות על שופטים.