על מפתן המוסכים

זמן מה לפני חקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוקרנה בטלוויזיה הישראלית סידרה בשם "בועות".

כל פרק בסידרה היה מסתיים במשפט "מבולבלים?... לא תהיו, עד הפרק הבא!".

זו התחושה המתעוררת, למרבה הצער, לנוכח הסדרה האינסופית של פסקי הדין הניתנים בסוגייה מהי "תאונת דרכים".

הנה לדוגמא, לפני מספר חודשים, הכריזו שופטי העליון חגיגית וללא נימוקים, כי נמצאה האבחנה הגואלת והיא פשוטה בתכלית: חוק הפיצויים נעצר על מפתן המוסכים (רע"א 1056/01 אלרם ואח' נגד גרינשטיין).

באותו מקרה נפגע עובד מוסך ממאוורר מנוע רכב פועל. סיכון תחבורתי ללא ספק. אף על פי כן, החליט בית המשפט העליון כי הנפגע אינו זכאי לפיצויים על פי החוק.

והנה בימים אלה ניתן פסק דין מנומק להפליא, הקובע כי חוק הפיצויים עובר את מפתן דלתות המוסכים.

בחצר המוסך לפחחות וצבע של מכלוף קנאפו, מצויה מכולה המשמשת תנור לצביעת מכוניות.

באחד הימים ביקש קנאפו להוציא מהמכולה רכב שצביעתו הסתיימה.

קנאפו ניכנס לרכב וניסה להתניעו. ללא הצלחה.

קנאפו הלך לקרוא לחבר שיעזור לו להזיז את הרכב, אך שכח להפעיל את מעצור היד ולהעביר את ידית ההילוכים למצב "חניה".

לפתע החל הרכב לגלוש, התדרדר במורד ופגע בקנאפו.

קנאפו הגיש תביעה נגד מבטחות הרכב בביטוח חובה, חברת הביטוח מגדל ותאגיד אבנר.

המבטחות טענו כי השימוש שעשה קנאפו ברכב התבצע בתוך כתלי המוסך. לפיכך לא רובצת לפתחן כל אחריות לתאונה.

חוק הפיצויים קובע כי "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו", כל אלה מהווים שימוש ברכב מנועי.

חוק הפיצויים מוסיף וקובע במשפט נוסף כי גם "הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה", נחשבים אף הם ל"שימוש ברכב מנועי".

אלא שבסוף המשפט הנוסף מופיע סייג בלשון זו: שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו"

השאלה בה מתלבט השופט תאודור אור היא, האם הסייג מתייחס לכל המשפט שבסופו הוא מופיע; או שמא הסייג חל רק על חלקו האחרון של המשפט, דהיינו, על "הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה".

אם הסייג יפורש כחל על כל המשפט, הרי הוא חל גם על הידרדרות של רכב. על פי פרשנות זו, הידרדרות תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו, לא תהיה מכוסה בפוליסה לביטוח חובה.

השופט אור מבחין בכך שלפני המשפט "הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה", הקפיד המחוקק להציב את המילה "וכן".

מילת קישור זו, מנתקת, לדעת השופט אור, את חלקו האחרון של המשפט מחלקיו הקודמים וגורמת לכך שהסייג יחול רק על החלק המנותק האחרון.

פרשנות זו מתיישבת, לדעת השופט, אף עם תכליתו העדכנית של חוק הפיצויים.

בשעתו, לפני תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, שפורסם ב-30 לספטמבר 1990, החוק לא הגדיר את המונח "שימוש ברכב מנועי".

בהעדר הגדרה בחוק, באו בתי המשפט עצמם ופרשו את המונח "שימוש ברכב מנועי" לפי המבחן הייעודי: "שימוש ברכב מנועי משמעו פעולה של הרכב או פעולה ברכב, הקשורה לייעודו הרגיל והטבעי של הרכב" (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) עמוד 844).

בהתאם להגדרה זו נקבע בפסיקה כי גם השימושים הבאים נחשבים "שימוש ברכב מנועי":

    שימוש בטרקטור אשר מנועו הפעיל משאבת מים לצורך השקיית חלקת ירקות.

    שימוש ברכב כמגן מפני הרוח.

    טיפול במוסך.

בתיקון מספר 8 ביקש המחוקק להמיר את המבחן הייעודי של הפסיקה, במבחן התחבורתי. מאותו תיקון ואילך מספר סוגי פעולות נחשבות לשימוש ברכב המזכה בפיצויים:

    פעולות המממשות את עיקר ייעודו של הרכב והמתקיימות כשהרכב הוא בתנועה: נסיעה, החנייה, דחיפה, הידרדרות וכיוצא באלה.

    פעולות המהוות חלק בלתי נפרד מהליך הנסיעה וצמודות לה באופן הדוק, ככניסה לרכב וירידה ממנו.

    שימושי לוואי ברכב המתבצעים כאשר הרכב אינו בתנועה: תיקוני וטיפולי דרך, נפילה או התנתקות של חלק מהרכב או מטענו בעודו עומד.

בהיותם שימושים המתבצעים כשהרכב אינו בתנועה, נקבע לשימושי הלוואי סייג:

    מי שנפגע משימושי הלוואי יזכה בפיצויים רק כאשר אין הוא עוסק באופן מקצועי בתיקון כלי רכב ובטיפול בהם.

כך כאשר בעל המקצוע מטפל ברכב בדרך, וכך כאשר מתנתק או נופל חלק מהרכב או מטענו כאשר הוא עומד, תוך כדי טיפול ברכב.

במובן זה, אין הבדל בין פועל במוסך המתקן חלק או אביזר מכונית, לבין פועל בבית מלאכה אחר המתקן שולחן או מכשיר טלויזיה. מי שנפצע בעת ביצוע עבודות כאלה זכאי לסעדים הרגילים על פי חוקי הביטוח הסוציאלי למיניהם, דיני הנזיקין, או דיני החוזים.

והשופט מבהיר: תיקון רכב שחונה במוסך ביתי, או במוסך מסחרי אינו יוצר סיכון תחבורתי. הפגיעה היא תוצאה של הליך העבודה, אשר בינו לבין מהות הרכב ככלי תחבורה מנועי אין ולא כלום.

כל זאת, מדגיש השופט אור, אלא אם כן הסיכון התחבורתי חוזר וקם באחד המצבים הבאים:

    כאשר הרכב שב ומשמש לנסיעה, מידרדר או מתהפך.

    כאשר התאונה נגרמת במקום התיקון כתוצאה מהזזת הרכב או מהתנעתו.

    כאשר ברכב מבוצעת נסיעה לשם הרצתו או לשם בדיקתו על ידי עובדי המוסך.

לסיכום, פוסק השופט אור, מקרה בו הידרדר רכב במוסך, מהווה שימוש ברכב מנועי. לכן התאונה בה נפגע קנאפו היא תאונת דרכים המזכה אותו בפיצויים מלאים ממבטחות הרכב בביטוח חובה.

תשומת לב הקוראים מופנית לקביעת השופט אור כי התנעת רכב מעוררת מחדש את הסיכון התחבורתי.

קביעה זו אינה מתיישבת, לדעתנו, עם הפסיקה בעניין גרינשטיין. שם נקבע, כאמור, כי עובד הנפגע ממאוורר מנוע הרכב, בעת שהמנוע פעל, אינו זכאי לפיצויים במסגרת החוק.

אלא אם כן, השופט שיפסוק במקרה הבא, יעשה אבחנה בין מנוע שהותנע על ידי הנפגע, לבין מנוע שכבר דלק קודם לכן.

מבולבלים? לא תהיו. פסק הדין של השופט אור עושה סדר והוא נכון (לדעתנו).. עד לפסק הדין הבא.