תום לב ניו זילנדי

נגן גופל רכש בעסקת שכר-מכר מכונית סיטרואן. מוכר הרכב הציע לגופל, כי יבטח את הרכב באמצעותו. גופל סירב. הוא חפץ לבצע את סידורי הביטוח בעצמו.

כעבור שעתיים, נפגעה מכוניתו החדשה של גופל בתאונת דרכים בעיר ברוקלין בניו זילנד. התאונה לא ארעה באשמתו של גופל.

הנהגת הפוגעת, הודתה באשמה ונטלה אחריות לתאונה. היא מסרה לגופל את פרטי חברת הביטוח שלה- AMI.

כחצי שעה לאחר מכן, טילפן גופל לחברת הביטוח State וביקש לבטח שם את רכבו החדש.

גופל לא מסר למוכרן של חברת הביטוח כי רכבו עבר תאונה.

גופל גם ענה בשלילה לשאלות מפורשות של המוכרן, אודות תאונות קודמות.

למחרת בבוקר, ניגש גופל למשרדי חברת State בעיר הבירה וולינגטון וביקש לוודא עם פקידת התביעות כי אכן רכבו מבוטח. לפי עדות הפקידה, זו הייתה שאלתו היחידה של גופל. הפקידה בדקה במחשבי החברה ומצאה שהרכב אכן מבוטח.

לפי עדותו של גופל, הוא מסר לפקידה כי הרכב עבר תאונה לפני עשיית הביטוח. הפקידה השיבה כי אם רצונו בעזרה מול חברת הביטוח השנייה, עליו למלא טופס תביעה.

בטופס התביעה תיאר גופל את פרטי התאונה ומועדה המדויק. הוא מסר שהנהגת הפוגעת הכירה באשמתה ובאחריותה לתאונה והפנתה אותו לחברת הביטוח שלה AMI, כדי שיגבה את נזקיו ממנה. הטופס לא כלל כל שאלה בדבר המועד המדויק בו רכש גופל את הפוליסה בחברת State. גופל גם לא ציין מיוזמתו מועד זה.

לאחר מכן, שם גופל את פעמיו למשרדי המבטחת של הנהגת הפוגעת, חברת הביטוח AMI, שהיו בקרבת מקום. התברר לו כי הנהגת הפוגעת כבר הודיעה למבטחת שלה על התאונה. גופל מילא במקום טופס תביעה סטנדרטי של "צד שלישי חסר ביטוח".

חברת AMI כיסתה את נזקי רכבו של גופל.

מיד כאשר הבחינה חברת State כי התאונה ארעה טרם עשיית הביטוח, היא הכריזה על חוזה הביטוח כבטל מעיקרו והפנתה את העניין למשטרה.

במשטרה סיפר גופל כי לא התכוון לרמות את State. ממילא הנהגת הפוגעת לקחה על עצמה את האחריות. כל רצונו היה שחברת State תטפל בשמו בתביעה מול חברת AMI.

גופל הועמד למשפט פלילי. השופט קאין בבית המשפט המחוזי בעיר הבירה וולינגטון, הסביר כי כדי להרשיע בעבירה של שימוש במרמה במסמך, על התביעה להוכיח כי טופס התביעה שמילא גופל היה מסמך שבאמצעותו ניתן להשיג יתרון כספי ושגופל מילא אותו במטרה ובכוונה לרמות.

גופל טען כי לטופס התביעה לא היה כל ערך, שכן בזמן מילויו לא היה עדיין חוזה הביטוח תקף: עדיין לא הייתה הסכמה על גובה הפרמייה וגם לא על תנאי הביטוח.

השופט לא התרשם מהטענה. הכיסוי הביטוחי ניתן לגופל יום קודם לכן. חוזה הביטוח תקף גם אם הוא נעשה בעל פה. חוזה הביטוח אינו מותנה בתשלום פרמיה. גם אין צורך להסכים מראש על תנאי הביטוח. התנאים המחייבים הם תנאי הפוליסה הסטנדרטית של חברת State.

השופט דחה גם את טענתו של גופל כי הוא מילא את טופס התביעה בדווקנות ו-State יכולה הייתה לגלות בנקל כי גופל רכש את הכיסוי לאחר התאונה.

State לא הייתה יכולה לגלות עובדה זו מתוך טופס התביעה עצמו אלא על ידי השוואת תאריך התאונה שצוין בטופס התביעה עם המועד בו נעשתה הצעת הביטוח בעל פה. State עלולה הייתה להיכשל אלמלא בדקה את המועדים וסמכה על האמור בטופס התביעה בלבד.

באשר להוכחת כוונת המרמה, העובדה שטופס התביעה מולא בדווקנות אינה מעידה שהוא מולא ביושר. את כוונתו של גופל בעת מילוי טופס התביעה, יש לבחון על רקע הצעת הביטוח בה לא גילה כי הרכב כבר עבר תאונה. גופל הגיש תביעה על רקע מעשה קודם של חוסר יושר. אילו אכן רצה גופל להשיג ביטוח הנושא פני עתיד בלבד, מה טבעי יותר מאשר לגלות למבטחת שלו בעת הגשת הצעת הביטוח כי הרכב כבר עבר תאונה.

יתירה מזו: למרות שהצעת הביטוח נעשתה על ידי גופל בעל פה, היא תאמה טופס קבוע של הצעת ביטוח בחברת State. השאלות היו ברורות והתשובות פשוטות. האם הרכב המבוטח סבל נזק? הוא סבל, שעה קודם לכן. האם גופל עצמו היה מעורב בתאונה? הוא היה, שעה קודם לכן. האם לעובדות אלה יש השפעה על הביטוח? יש. אם לא על עצם עשיית הביטוח הרי בוודאי על תנאיו. אבל גופל בחר לענות על כל שלוש השאלות בשלילה מוחלטת.

השופט לא קיבל את טענת גופל כי משום שהנהגת הפוגעת הודתה באחריות לתאונה, הוא סבר בתום לב כי התאונה אינה רלבנטית לשאלות שהוצגו בפניו. השאלות היו ברורות והתייחסו לכל התאונות, גם לאלה שאירעו זה מקרוב.

השופט דחה גם את עדותו של גופל כי סיפר לפקידת התביעות של State לפני מילוי הטופס שהרכב לא מבוטח. אילו עשה כן, לא הייתה הפקידה נותנת לו למלא את הטופס. דבר זה מנוגד לנוהל הנוהג ב-State.

לדעת השופט, כאשר גופל מילא את הטופס הוא לא ידע עדיין שחברת AMI תפצה אותו. הא ראיה שמיד לאחר מכן הוא הלך לוודא שהנהגת הפוגעת דווחה ל-AMI על התאונה.

כאשר גופל השלים את מילוי הטופס, הוא הותיר את State ללא כל ברירה אלא לכבד את הטופס. לו AMI לא הייתה עונה על ציפיותיו, היה גופל חוזר אל State כדי שזו תשפה אותו על בסיס ההנחה שקיים ביטוח, הנחה שגופל ידע כי היא מוטעית.

בסופו של דיון ועל בסיס נימוקים אלה, הורשע גופל במשפט הפלילי.

הערה:

בחוק חוזה הביטוח הישראלי, נקודת המוצא היא שגם אם המבטח ממלא מסמך מטעה, הרי הטעייה זו אינה נזקפת לחובת המבוטח, אם המבטח "יכול היה לדעת את המצב לאמיתו".

זאת ועוד: הטעייה אינה הטעיה אם היא לא "השפיעה על חבות המבטח".

ראה סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981.

והנה בניו זילנד, כפי שרואים בפסק הדין בעניינו של נגן גופל, ההטעיה נבחנת אך ורק מתוך התנהגותו של המבוטח ומתוך המסמך המטעה עצמו.

טענתו של גופל כי חברת הביטוח שלו יכולה הייתה (ע"י השוואת המועדים במסמך התביעה, לאלה שבמסמך הצעת הבטוח) לעלות על ההטעיה - נדחתה.

גם הטענה כי חברת הביטוח לא ניזוקה משום שממילא, חברת הביטוח של הנהגת הפוגעת, שילמה את מלוא הנזק - לא התקבלה.

במילים אחרות, במשפט הניו-זילנד תום הלב של המבוטח נבחן כל כולו מתוך מעשיו של המבוטח עצמו והמסמכים שהוא ממלא. הא ותו לא.

יכולתו של המבטח לגלות את ההטעיה, השפעתה המעשית של ההטעיה על חבות המבטח ועוד אלמנטים שנלקחים בחשבון בישראל, אינם רלבנטיים בניו זילנד.