Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

תחייתה החלקית של הגישה האידיבידואליסטית

בתחילת חודש ספטמבר 2000 הובא בפני השופט תאודור אור המקרה של אריה אקסלרד.

אקסלרד נפגע בתאונת דרכים ונותר עם שיתוק בכל ארבעת גפיו (קואודרופלגיה מלאה ספסטית מתחת לחוליה C4) ואי שליטה בסוגרים. נכותו הצמיתה הגיעה לשיעור של 100 אחוז.

מומחה רפואי בתחום השיקום, פרופסור שאקו, קבע כי אקסלרד זקוק לעזרת הזולת בכל הפעולות החיוניות היומיומיות ולנוכחות מטפל בביתו משך כל שעות היממה.

ביסוד קביעת שיעור הפיצויים בנזיקין, הזכיר השופט אור, עומדת הגישה האינדיבידואליסטית. בית המשפט חייב לבחון את מצבו המיוחד של כל ניזוק ואת נזקו האישי במגמה להחזיר ככל האפשר את מצבו לקדמותו.

עד כאן העיקרון המשפטי.

אלא שאת השופט אור, מטריד הסוד הגלוי, לפיו מהגישה האישית אותה הוא מעלה על נס ואשר הייתה אמורה להתרכז בנפגע, נותרה בישראל רק הגישה האישית של השופט היושב בדין. יכול נפגע לצאת מאולם משפטים אחד עם פיצויים הגבוהים ביותר מפי שלושה מאלה הנפסקים לחברו באולם סמוך. העובדה שלשני הנפגעים אותה נכות, אותן פגיעות ונתונים זהים בקירוב, לא הטרידה, את המערכת השיפוטית, לפחות לא עד למקרה של אקסלרד.

ומי אחראי לפערים אלה?

כמובן, עורכי הדין. בלשונו של השופט אור, "בחלק מהמקרים לא נוהל המשפט על ידי הצדדים כהלכה".

והשופטים?

להבדיל מעורכי הדין הרשלנים, השופטים, כמובן, לעולם אינם טועים. אלה רק נגררים בעל כורחם, אחר טעויות עורכי הדין. אצלם קיימות, לכל היותר, כלשון השופט אור רק "גישות שונות".

מכל מקום, מודה השופט אור, "מצב זה אינו מניח את הדעת" והוא מחליט לשים לו קץ.

מהיום ואילך, פוסק השופט, "סכום של 12,000 ש"ח לחודש... הנו סכום הולם לעת הזאת לתשלום עבור סיעוד, באותם מקרים אשר נדרשת לנכה עזרה בפועל משך כארבע שעות ביום בצירוף נוכחות או השגחה במשך שאר שעות היממה...זו תהיה ההנחה העובדתית כל עוד אין מוכיחים נסיבות מיוחדות".

השופט אור חשף גם את הנימוקים האנושיים, שהובילו אותו לסכום של 12,000 ש"ח לחודש.

נכים קשים בשיעור 100 אחוז אשר דרושה להם עזרה בכל הפעולות היומיומיות הם, בדרך כלל, בעלי "אותם צרכים".

דרוש אדם אשר יסעד את הנפגע בכל פעולות היומיום, יימצא בקירבת הנכה משך כל שעות היממה, ונדרשת עזרה בפועל, לסירוגין, משך כשלוש עד ארבע שעות ביממה.

בדרך כלל הסיעוד של נכים קשים אינו דורש ידע, הכשרה, או מומחיות מיוחדים.

העסקת מספר עובדי סיעוד מידי יום באמצעות חברות כוח אדם, לאורך זמן, אינה מוצדקת. העסקה זו מונעת בדרך כלל אפשרות של קשר הדוק יותר בין הנפגע לבין הסועד אותו ומסייע לו.

חובת הקטנת הנזק מחייבת העסקה של עובד זר משום שעלותו נמוכה יותר, אלא אם כן יוכח יתרון ממשי לעובד ישראלי.

לעובד זר יתרונות בתחום הקשר האישי. כל מטרתו של העובד הזר היא לסעוד את הנפגע. נוצרים קשרים הדוקים בין הנפגע והעובד הזר. בשונה מעובד ישראלי, אין העובד הזר עומד בפני הפיתוי לשהות במחיצת משפחתו שהרי משפחתו מצוייה הרחק בניכר.

לסיכום, פוסק השופט אור, צרכי הסיעוד של נפגע קשה יסופקו על ידי עובד זר ועובד ישראלי. הזר יתגורר עם הנפגע, יספק את כל צרכי הסיעוד שלו וילווה את הנפגע בניידותו. הישראלי יהיה עובד מחליף של העובד הזר בסופי שבוע ובימי היעדרותו מהעבודה.

כמו כן יש לקחת בחשבון את עלות מגוריו של העובד הזר בבית הנפגע ואת עלות צרכיו היומיומיים.

בהתחשב בכל אלה, על פי "חוק האצבע" כלשון הטייסים, או "דרך אומדן" כלשון השופטים, קבע השופט אור, כאמור, כי סכום של 12,000 ש"ח לחודש הוא "סכום הולם לעת הזאת".

השופטים שלמה לוין ואליעזר ריבלין הצטרפו בהסכמה לפסק הדין של השופט אור.

לקבלת סקירת פסק הדין המלאה של פרשת אקסלרד לחץ כאן..

בימים אלה הגיע בפני השופט אור מקרהו של חיים יניב, אשר נפגע גם הוא בתאונת דרכים.

כתוצאה מהתאונה, סבל יניב מקואדרופלגיה מתחת לחוליה C4 ומירידה קוגנטיבית ניכרת, התמצאות חלקית ושיתוף פעולה חלקי. יניב נזקק לסיעוד צמוד ולעזרה בכל פעולות היומיום.

את תביעתו כנגד מבטחת החובה, חברת הביטוח הדר, הגיש יניב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בתום המשפט, פסקה השופטת הילה גרסטל כי יניב זכאי לעזרה סיעודית בשיעור של 20,000 ש"ח לחודש.

שני הצדדים השיגו על פסיקת הפיצויים לבית המשפט העליון; זה טען כי הפיצוי נמוך מידי וזו כי הפיצוי גבוה מידי.

אכן, מודה השופט תיאודור אור, כבר נפסק, ככלל, כי סך של 12,000 ש"ח הוא פיצוי הולם לנפגע הנדרש לסיעוד בכל פעולות היומיום.

אלא שכאן עושה השופט חריגה מהכלל שקבע.

את החריגה מתרץ השופט בכך, שהנאמר בפרשת אקסלרד שייך "למקרה הרגיל, בו מועסק לצרכי סיעוד הנפגע עובד זר ובנוסף לו עובד מחליף באותם פרקי זמן בהם העובד הזר אינו עובד, מחמת חופשה, למשל".

השופט ממשיך ומזכיר כי כבר בעניין אקסלרד אמר כי הכלל יפה "כל עוד אין מוכיחים נסיבות מיוחדות במקרה הנדון וכל עוד לא יבוא שינוי בנסיבות הכלליות אשר יצדיק סטייה מהכלל".

במקרה של יניב, קובע השופט, קיימות נסיבות מיוחדות לסטייה מהכלל.

ראשית, יניב נזקק לעיתים לשני עובדים שיסייעו לו באותו פרק זמן, בו זמנית. למעשה, אף הדר היא זו שהציעה העסקת עובד אחד שיגור עם יניב וכן העסקת עובד נוסף במשמרת של שמונה שעות ליום.

שנית, בפני יניב נפתח צוהר לתקשורת עם הסביבה. בעזרת גירויים אינטנסיביים מהסביבה מצליח יניב להתקדם לאט לאט, בתקשורת עם הסביבה, בתגובות ובהבנה. לכן העובדים המטפלים ביניב חייבים להיות ישראלים, דוברי עברית כדי שישכילו לקחת חלק בתהליך זה.

"רואים אנו", מסכם השופט, "שעלותו של הסיעוד הנדרש ליניב חורגת בצורה משמעותית מהעלות הרגילה אשר נדונה בפרשת אקסלרד."

לאור כל האמור, דוחה השופט את השגותיה של הדר על גובה הפיצוי ומאמץ את פסיקתה של השופטת גרסטל.

לתוצאה זו מצטרפים בהסכמה הנשיא אהרון ברק והמשנה לנשיא שלמה לוין.