Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

פוליסה רטרואקטיבית

יוסף פתאון נפגע בתאונת עבודה.

מעבידתו של פתאון, חברת משאבות בטון אריה, הייתה מבוטחת בביטוח חבות מעבידים בחברת הביטוח הכשרת היישוב.

אלא שזו האחרונה ניערה את חצנה מפוליסת הביטוח, בטענה כי היא נרכשה לאחר שהתאונה כבר קרתה.

המחלוקת בין הצדדים התגלגלה והגיעה עד בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בתחילת מסעה של המחלוקת, בפני השופטת יהודית שיצר, בבית משפט השלום בתל-אביב, התברר כי בראשון לינואר, שבועיים לפני התאונה, פנה מנהל המעבידה לסוכן הביטוח, טלפונית, וביקש לרכוש פוליסת חבות מעבידים. המנהל גם משך ומסר המחאה דחויה לתשלום הפרמיה, לא לפני שפקידת הסוכן אמרה למנהל, באותה שיחת טלפון, שהעניין סגור.

הצעת הביטוח שמולאה בהמשך לאותה שיחה טלפונית, אבדה במשרדי הסוכן. חמישה ימים לאחר מכן, טרח מנהל המעבידה, הגיע למשרדי הסוכן ומילא הצעת ביטוח חדשה. הפקידה שבה והבטיחה לו שהוא יכול להיות שקט.

על גבי ההצעה החדשה לא רשם הסוכן את תאריך מילויה. כך היא נמסרה להכשרת הישוב.

הכשרת הישוב לא מחתה והוציאה את הפוליסה עם תאריך רטרואקטיבי: תחילת תקופת הביטוח נרשמה כיום בו נעשתה הפניה לסוכן הביטוח לראשונה, דהיינו, בראשון לינואר, כשבועיים לפני התאונה. זאת אף על פי שההצעה נמסרה להכשרת הישוב כשבועיים לאחר התאונה.

מהעובדה כי ההצעה לא נשאה תאריך, ביקשה הכשרת הישוב כי השופטת תסיק שהצעת הביטוח מולאה לאחר קרות התאונה.

אולם השופטת שיצר, קיבלה את ההסבר לאיחור במסירת ההצעה, כנובע מעומס עבודה בסוכנות הביטוח באותה תקופה.

ומה לגבי היעדר התאריך על גבי טופס ההצעה?

הכשרת הישוב מייחסת חשיבות גדולה למועד בו נחתמה הצעת הביטוח, אך למרות זאת התרשלה שעה שהנפיקה את הפוליסה למרות היעדר התאריך שבה.

מכאן קובעת השופטת, אין הכשרת הישוב יכולה להסתמך על טענה המבוססת כל כולה על רשלנותה.

באופן שגרתי, טופס הצעת הביטוח ממולא על ידי סוכנות הביטוח ואילו ללקוח נותר רק לחתום על הצעת הביטוח. כך גם נעשה בענייננו.

מחדלה של סוכנות הביטוח שלא מילאה את התאריך ובכך גרמה להיעדר פרט מהותי פועל לחובת הכשרת הישוב, ובודאי אין היא יכולה להיבנות ממנו.

עוד קבעה השופטת כעובדה שהמעבידה הודיעה לסוכן על דבר התאונה, טלפונית, מיד לאחר שקרתה.

הפוליסה אמנם מטילה על המבוטח חובת הודעה בכתב. אולם באותה העת, הפוליסה עדיין לא הייתה בידי המעבידה. על הסוכן, במקרה זה, היה להבהיר למעבידה כי עליה למלא טופס הודעה בכתב על תאונה. אך זאת הוא לא עשה.

מכל מקום, חוק חוזה הביטוח אינו דורש הודעה בכתב דווקא. לכן, בהודעתה הטלפונית לסוכן מילאה המעבידה אחר חובת ההודעה.

בנסיבות אלה, הסיקה השופטת בערכאה הראשונה, לא הייתה כל כוונת מרמה מצד המעבידה, לרכוש ביטוח למקרה שכבר קרה.

למסקנה זו מצטרף סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט יהושע גרוס.

כעת, כל שנותר לבדוק הוא, את שאלת תחולתו של סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח.

סעיף זה קובע, כי "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". על פי סעיף זה, אם מקרה הביטוח ארע בטרם ביצעה חברת הביטוח את אקט הקיבול (האישור המשפטי) להצעת הביטוח, אין תוקף לחוזה הביטוח.

אלא שכאן באה הכשרת הישוב והעידה על עצמה ביושר, כי רישום תקופת הביטוח בפוליסה עם תאריך תחילה רטרואקטיבי, הקודם למעשה הקיבול, אינו תופעה נדירה במחוזותיה. המבוטח גם משלם פרמיות, המשיכה הכשרת הישוב והודתה, עבור התקופה הרטרואקטיבית.

במצב דברים זה, קובע השופט, אין להכשרת הישוב פתחון פה והיא אינה יכולה לטעון על בסיס סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, כי מקרה ביטוח שארע בתקופה הרטרואקטיבי אינו מכוסה.

השופט מדגיש, כי המעבידה לא מינתה את סוכן הביטוח כשלוחה. הסוכן שימש כשלוחה של הכשרת הישוב. לפיכך, את כל פעולותיו, מחדליו ורשלנותו יש לתלות בצווארה של שולחתו המבטחת.

"לא יתכן" - קובע השופט - "שעסקאות ביטוח שיש להן השלכות רציניות והכרוכות בסכומים ניכרים תבוצענה כלאחר יד, באורח כה רשלני, ובלא שיינתנו למבוטח כל הסברים בסיסיים. אם כך פועלת המבטחת וכך פועלים שלוחיה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה.

הנוהג שלפיו נכרת חוזה הביטוח בדרך פסולה שכזו ומבלי שמעמידים את המבוטח על התנאים הבסיסיים המהותיים והחשובים, כאשר המטרה העיקרית הנה להשיג עסקת ביטוח ולקבל את תשלומי הפרמיות, ורק לאחר מכן כשמתרחש אירוע ביטוחי לעמוד על קוצו של יו"ד ולנסות לנצל כל תג ותו פורמליים, הנו נוהג שיש לשרשו, ואם מבטח נוהג כך עליו להבין ולדעת כי לא תהיה תפארתו על הדרך הזו".

לאור כל זאת, פוסק השופט, על הכשרת הישוב לשלם בגין נזקי העובד כתוצאה מהתאונה.

לתוצאה זו מצטרפים בהסכמה יתר חבריו להרכב, השופטת אסתר קובו והשופטת מיכל רובינשטיין.