החלת חובות מן המשפט הציבורי על מבטחים

במאמר שפורסם בימים אלה בביטאון הפרקליט של לשכת עורכי הדין, מעלה עו"ד ירון אליאס את השאלה, אם לא הגיעה השעה להטיל על חברות הביטוח חובות מן המשפט הציבורי.

אליאס משמש עורך דין באגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, אולם הוא מדגיש כי הדעות המובעות במאמר משקפות את עמדתו האישית בלבד.

במוסד הביטוח בכלל ובחוזה הביטוח בפרט, קיימים מספר מאפיינים המצדיקים, לדעת אליאס, להחיל בתחום זה נורמות מן המשפט הציבורי:

    1. חיוניות הביטוח: חוזה הביטוח נחוץ לאדם כדי שיוכל להבטיח את הסכנות הכלכליות הצפויות לו, או למי שהוא חפץ ביקרם בשעת מותו, אובדן רכושו או בריאותו ועוד. מדובר במוצר חיוני. זכותו של אדם להחזיק ברכוש תאבד אם לא תינתן לו דרך אפקטיבית להבטיח את הסכנות לרכושו. יתכן אפילו, כי את הזכות לרכוש ביטוח בתנאים הוגנים, יש לעגן בחוקי יסוד.

    2. החשיבות הציבורית: האינטרס הציבורי של פיזור הנזק מחייב קיומו של שוק ביטוח רחב, אמין ומפותח.

    3. כוח בלתי שווה: חוזה ביטוח נקשר בין שני צדדים שהם, לרוב, בעלי כח בלתי שווה.

    4. ההצעה החוזית: מבחינה אפקטיבית שולט המבטח גם על שלב הגשת ההצעה מטעם המבוטח. פער זמנים בין מועד הגשת ההצעה, לבין מועד קבלת תגובתו של המבטח, עלול להיות מנוצל לרעה בידי המבטח.

    5. גורמי ביניים: חלק הארי של הביטוחים נכרת באמצעות סוכן ביטוח. זה האחרון נותן למבוטח ייעוץ מקצועי וגם שוטח בפניו מצגים והבטחות. הסכנה היא שסוכן הביטוח יעדיף את טובתו האישית, או את טובת המבטח.

    6. אחידות החוזה: חוזה הביטוח הוא חוזה אחיד. לרוב אין ללקוח השפעה על תוכנו. אימוץ פוליסות ביטוח זהות על ידי רוב המבטחים בארץ מצמצם עוד יותר את חופש הברירה של המבוטח.

    7. אופי הממכר: הביטוח הוא מוצר מופשט. הדבר דורש מהמבטח מתן הסבר מפורט יותר מאשר בעסקת מכר רגילה.

    8. מורכבות החוזה: חוזה הביטוח הוא חוזה מורכב. כך, לדוגמא, אין למבוטח רגיל כלים עצמאיים אמיתיים לבקר חישובים בדבר ערך פדיון.

    9. הסייגים לחוזה: הסייגים בחוזה ביטוח עלולים לאיין למעשה את זכויות המבוטח. הדבר דורש כללי פרשנות מיוחדים.

    10. תקופת החוזה: רבים מחוזי הביטוח נקשרים לתקופות ארוכות. לעיתים מסתבר כי בפני מבוטח המקבל שרות בלתי ראוי ממבטחו, אין אפשרות אפקטיבית לפרוש מתוכנית ביטוח אחת ולעבור למבטח אחר.

    11. חובת ההתקשרות: ביטוח האחריות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נכפה על מתיר השימוש ברכב. בתחומים אחרים, כמו בתחום המשכנתאות, נכפה למעשה ביטוח הדירות וביטוח החיים, על לוקחי המשכנתאות.

    12. פיקוח שלטוני: עסקי הביטוח (הקמת תאגיד ביטוח, רשויו, אישור תוכניות ביטוח ועוד) מפוקחים על פי הדין.

    13. היבטים סוציאליים ומיסויים: בתחום נזקי גוף הנגרמים בתאונות דרכים ממלאים המבטחים תפקיד סוציאלי.

    בתחום הבטחון הסוציאלי, המבטחים משלימים את הסדרי הביטוח הממלכתי. לרוכשי תוכניות ביטוח מסוימות ניתנות גם הטבות מס.

    14. היבטים צרכניים: דיני הביטוח נמנים עם חוקי הגנת הצרכן. גם בתי המשפט תופשים אותם בראייה צרכנית. ריכוזיותו של שוק הביטוח בישראל בארבע-חמש קבוצות דומיננטיות, מחזקת את הצורך בתפישה זו.

על כל אלה יש להוסיף את ההכרה הגוברת כיום, כי הסכנה לזכויות האדם אינה קיימת רק מכיוון השלטון. איום ממשי על זכויות האדם נשקף גם מצדם של גופים פרטיים מובהקים. קבוצות לחץ אינטרסנטיות, ובכללן בנקים וחברות ביטוח, משפיעות על הליך קבלת ההחלטה בבית המחוקקים וברשות המבצעת.

עקרונות שונים של תום לב וסבירות מחייבים לפיכך, לשקול את צמצום חופש המבטחים לסרב לקבל לביטוח מבוטחים מסוימים. כך יש לפתור את התופעה לפיה נשאים וחולים במחלת האיידס, כמו גם נכים הנוטלים משכנתא, נתקלים לא פעם בסירוב מוחלט לבטחם, ולו גם בביטוחים שאין בינם לבין הסיכון המוגבר של בני אדם אלה ולא כלום.

לאחרונה המחוקק עצמו אסר להבחין בין מבוטחים על יסוד מידע גנטי. בתחום ביטוח החובה קיים זה מכבר איסור סטטוטורי להפלות מבוטחים על יסוד דת, מוצא, או לאום. זאת אפילו אם יסודות אלה משפיעים על הסיכון הביטוחי.

עקרונות חוקתיים נוספים עשויים להיות רלבנטיים בתחום משפט הביטוח. כך לדוגמא ניתן לטעון כי הסכם, המחייב מבוטח התובע תגמולי ביטוח להיבדק בפוליגרף, עשוי בנסיבות מיוחדות לסגת מפני כבוד האדם.

בפסיקה הובעה כבר דעה, כי דרישתו של מבטח ממבוטח לעבור בדיקת פוליגרף, לוקה בחוסר תום לב, כאשר אין בידי המבטח כל ממצא אובייקטיבי כבד משקל המעורר חשד למעשה תרמית מצד המבוטח.

על רקע דברים אלה, מביא אליאס מספר דוגמאות טיפוסיות להשפעות האפשריות של הטלת נורמות מן המשפט הציבורי על מבטחים:

    1. שיוויון: הפליה בין פרטים שונים, או בין קבוצות שונות, על בסיס סיכון ביטוחי מוגבר נחשבת להבחנה מותרת. אולם הפליה זו אסורה כאשר הדין מטיל איסור קטגורי, או כאשר עקרונות מן המשפט הציבורי יעדיפו את זכותו של המבוטח לרכוש ביטוח, על פני החופש של המבוטח שלא להעניק לו כיסוי ביטוחי.

    2. שרירות: מבטח הדוחה תביעה, או מקבלה באופן חלקי, או קובע עמדה בכל ענין מהותי, חייב לנמק את עמדתו. חובה זו כבר הוטלה על המבטחים מכוח חוזר מטעם משרד המפקחת על הביטוח.

    3. סבירות: מבטח חייב לקיים הסדרי עבודה וניהול תקינים ולהשיב באופן ענייני ומהיר לכל פניה של המבוטח.

    המבטח חייב גם לשמור על מסמכי הביטוח. גם חובה זו כבר הוטלה מכוח חוזר מטעם המפקחת על הביטוח. ניהול תקין של עסקי המבטח מחייב החזקת רשומות בגין כל פוליסה שנפדתה, בוטלה או סולקה, כל עוד קיימת אפשרות תיאורטית להגשתה של תביעה על פי פוליסה זו.

    אפשרות כזו קיימת במקרים מסוימים שנים רבות לאחר תקופת ההתיישנות המקוצרת של שלוש שנים הקיימת בביטוח.

    4. ניגוד ענינים: המבטח אינו רשאי להעדיף את טובתו שלו על פני טובת המבוטח. הוא חייב לגלות למבוטח דבר קיומו של כל ניגוד אינטרסים. במקרים מסוימים ראוי לחייב את המבטח לנקוט בפעולות יזומות לשם התאמתו של חוזה הביטוח לשינוי מהותי בנסיבות הביטוחיות.

    5. הגינות: עקרון ההגינות עשוי להטיל על המבטח את החובה למסור למבוטח מסמכים (מלאים או חלקיים), שבאו לידי המבטח בעת בדיקת תביעה, כאשר ממצאים אלה כוללים ממצאים עובדתיים (כגון ממצאים רפואיים, תמלילי חקירות, הקלטות וכיוצ"ב), להבדיל מחוות דעת מקצועיות, או ממסמכים פנימיים המבוססים על ממצאים אלה.

    6. תום לב: מכוח עקרון זה ניתן להטיל סייגים על כוחו של המבטח לבטל את פוליסת הביטוח אפילו יש לו זכות ביטול מכוח הוראה בפוליסה עצמה, או מכוח הדין. כך לדוגמא הפעלת ברירת הביטול זמן קצר לאחר תחילת הביטוח מבלי שחל שינוי מהותי, או איום בביטול כדי שהמבוטח ייאלץ להסכים לשינוי בתנאי ההתקשרות, עלולים להיחשב כחוסר תום לב.

    הוא הדין בסוגיית ההתיישנות. בצידה של ההתיישנות המקוצרת קיימת גם חובה להזהיר את המבוטח במקרים המתאימים כי הגשת הדרישה לתגמולי ביטוח במשרדי המבטח אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות. הדברים יפים במיוחד מקום בו מתמהמה המבטח בבירור חבותו, או דורש מן המבוטח מסמכים או נתונים אשר קשה להמציאם במהירות.

הרחבת האחריות המשפטית המוטלת על המבטח, מסכים אליאס בסיפת מאמרו, תוביל אמנם, בסופו של דבר לגלגול עלותה על ציבור המבוטחים, אולם זהו בדיוק הטיעון של פיזור הנזק שהוא הבסיס לכל ענף הביטוח: טוב שהנזק יפוזר על ציבור רחב של בני אדם ולא יוטל על האדם הבודד שאמצעיו הכספיים מוגבלים.

המאמר המלא מופיע בביטאון הפרקליט, בהוצאת לשכת עורכי הדין בישראל, מה(ב) 315 (אפריל 2001)