שבויים בארץ זרה ללא נייר טואלט

שני זוגות יצאו לחופשת סופשבוע במלון אמבסדור בפראג: שופטת ונוירוכירורג בכיר וזוג חברים: עורך דין ואשתו.

מסכת התלאות והייסורים שעברו על הארבעה לקראת שובם ארצה מגוללת בכתב תביעה שהוגש על ידם בימים אלה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

ההתעללות החלה כבר במלון כאשר שני הזוגות נדרשו לפנות את חדריהם בשעה 12:00 .

רק לאחר "תשלום נוסף ונכבד הואילו פקידי המלון לאפשר להם לשהות בחדרי המלון עד השעה 20:00 ותו לא".

ארבעים וחמש דקות לאחר חצות, הגיעו הזוגות בהסעה "לשדה תעופה קטן וצדדי שבפראג".

באולם הנוסעים איש לא התעניין בהם. "נקפו הדקות" ואז ניחתה על הארבעה ההודעה כי הטיסה לארץ המובטחת תידחה בשעתיים.

למרבה המזל הצליחו השופטת, הרופא, עורך הדין ורעייתו לתפוס כסאות . "כך יכלו למצער לשבת ממתינים לשעת הטיסה". נוסעים אחרים, שלא השכילו לתפוס כסאות, ישבו על הרצפה.

כעבור שעה הוצעה להם "מנת אורז דלוחה ועלובת מראה וכוס שתייה בלבד". המזנון הצר בשדה התעופה לא נפתח אלא לפי גחמותיו של האחראי במקום.

הזמן חלף לו "בעצלתיים כשאין ממש עם מי לדבר".

כך הגיעה לה השעה 4:00 בבוקר. או אז חילצו השופטת, הרופא, עורך הדין ורעייתו "עצמותיהם הכואבות מישיבה ממושכת על כסאות העץ הקשים לקראת העלייה למטוס".

לפתע נשמע קול לא מזוהה ממערכת הכריזה המודיע בצער כי הטיסה לארץ הקודש נדחתה לשעה 6:30 לערך. הדבר נדמה לארבעת גיבורינו "כבשורת איוב ממש".

"תשושים, עייפים, על סף תסכול וחוסר אונים" המשיכו השופטת, הרופא, עורך הדין ורעייתו לשבת על מקומם בתחושה כי משטים בהם.

ליבם התאווה "לפוש קמעא" במקום אחר, אולם הכבודה כבר לא הייתה בידיהם. "כשבויים נותרו בארץ זרה".

בשלב זה כלו הכוחות. את הארבעה אחזו אפטיה ואדישות. "במקום הדל הצפוף והמכוער השתרכו תורים ארוכים בחדרי השירותים. עד מהרה אזל נייר הטואלט". את עשיית הצרכים נאלצו חלק מהנוסעים לדחות "למועד אחר ולמקום אחר".

רק בשעה 7:00 בבוקר, לאחר לילה ללא שינה ורצוף מרורים, הגיע המטוס וכעבור שעה נסק לכיוון שדה התעופה בן גוריון.

"למען שלמות התמונה יצויין כי כאשר המטוס החליק על מסלול הנחיתה בנתב"ג הודיע הקברניט כי הוא מצטער על האיחור שנבע, לטענתו, מסיבות מבצעיות, ולא יסף".

על כל אלה דרשו כבוד השופטת, הרופא, עורך הדין ורעייתו כי חברת התעופה וחברת השטיח המעופף שמכרה להם את החבילה תפצה אותם בסך של 16,000 שקל חדש "בגין עוגמת נפש, טרדה ושבוש סדרי עבודתם".

מאחר והשופטת היא שופטת מכהנת בבית משפט השלום בתל-אביב, הגישה חברת השטיח המעופף בקשה לנשיא בית המשפט העליון לקבוע את מקום הדיון בתביעה. זאת לפי סעיף 24 לחוק בתי המשפט הקובע כי "שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי, יקבע נשיא בית המשפט העליון את בית המשפט אשר ידון בהליך".

בטרם ניתנה החלטת הנשיא, מחקו השופטת והרופא את תביעתם. נותר לדיון עניינם של עורך הדין ורעייתו בלבד.

השופט בנימין קהלת שדן בעניין לא קיבל את טענת בני הזוג כי השטיח המעופף ידעה על העיכוב. הוא גם אינו מסכים עם בני הזוג כי עיכוב של שמונה שעות הוא עיכוב בלתי סביר כאשר מדובר בטיסת צ'רטר.

נכון שזה עיכוב לא קצר ומקומם - קובע השופט - אבל זו המציאות וידוע שיש עיכובים של שעות. מה גם שמדובר בטיסת צ'רטר ובתנאי כרטיס הטיסה כתוב שעלולים להיות עיכובים.

ואולם, סבור השופט, על השטיח המעופף היה לדאוג להעניק לנוסעים תנאים סבירים בעת המתנתם לטיסה שהתעכבה.

תנאים כאלה כגון חוסר נייר טואלט בשירותים, שהם אלמנטריים לקיום סביר, חסרו לדעת השופט.

בשל תנאים אלה ובמיוחד על רקע המחסור בנייר טואלט, פסק השופט לכל אחד מבני הזוג סך של 500 ש"ח כפיצוי בשל עגמת נפש.

השופט מדגיש כי הפיצוי הוא לא בשל העיכוב כשלעצמו, כי אם מחמת התנאים שבהם המתינו בני הזוג לטיסה.