ביטול פסק דין במעמד צד אחד מהווה זכות חוקתית

לפי תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרש נתבע בהזמנה הנמסרת לו עם כתב התביעה, להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים "או תוך תקופה ארוכה יותר שקבע בית המשפט או הרשם".

מדובר אפוא במועד שלבית המשפט ניתן בגוף החיקוק שיקול הדעת המוחלט להאריכו. זאת בניגוד ל"טעמים מיוחדים שיירשמו", הדרושים להארכת מועד הקבוע בחיקוק, אשר בגופו לא ניתן לבית המשפט שיקול דעת להאריכו.

סד 30 הימים קשה במיוחד לחברות ביטוח. לא תמיד מגיע כתב התביעה למחלקה המטפלת בחברת הביטוח; יש ומדובר בתביעה ממנה למדה החברה לראשונה על מקרה הביטוח שארע למבוטחה; לעיתים מתעוררות בעיות של כיסוי בין חברת הביטוח למבוטחה, ובעיות אחרות המצריכות זמן רב יותר מאשר 30 יום. קורה לא אחת שחברת הביטוח לא נערכה לבקש ארכה מבית המשפט או מבא כוח התובע, והיא מוצאת עצמה בפני פסק דין שניתן ללא דיון לגופו של עניין.

ישועה בסוגיה זו באה לחברות הביטוח בימים אלה דווקא מדיון שנערך בערעור מס הכנסה.

אנו מוצאים לנכון להביא פסק דין זה, משום השלכתו לבעיה כה כאובה לעיתים בתחום הביטוח.

באחד מערעורי מס הכנסה, כאמור, איחר פקיד השומה להגיש לבית המשפט את נימוקי השומה מטעמו בתשובה לערעור שהוגש על ידי הנישום.

האיחור היה קל, שלושה ימים בלבד; אולם המועד להגשת נימוקי השומה הוא מועד שנקבע בתקנות ואין בתקנות גופן שיקול דעת לבית המשפט להאריכו על פי שיקול דעתו המוחלט. כאן, כאמור, דרושים "טעמים מיוחדים שיירשמו" כדי להאריכו.

פקיד השומה לא נתן כל נימוק לאיחור. לפיכך ביקש הנישום כי ערעורו יתקבל ללא דיון לגופו של עניין.

המחלוקת בנקודה זו התגלגלה עד בית המשפט העליון.

אין ספק, מסכימה השופטת אילה פרוקצ'יה, כי במישור הדיוני, יש חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים (שבחיקוק) שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי. חריגה ממועדים אלה טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך, וקיום טעמים מיוחדים למתן אורכה.

הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות. אחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

מנגד, קבלת ערעור מס ההכנסה בלא דיון לגופו, הינה, על פניה, בעלת משמעות כלכלית מהותית, אם לא בעלת השלכות גם מבחינות אחרות.

וכאן באים דבריה החשובים של השופטת עבור כל העוסקים בביטול פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד: "מעבר לכל אלה, יש לזכור, כי אם יינתן פסק דין על פי צד אחד, הרי הזכות לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד נחשבת כיום כזכות בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית המשפט. מכוח זכות זו, עשוי בית המשפט לבטל פסק שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק".