פוליסה שאין בה חפץ

צבי פלד ביטח את עסקו לשביעות רצונו, משך שנים, בחברת הביטוח ג'נרלי.

הביטוח נעשה באמצעות סוכן הביטוח, משה דורון.

לימים הפסיקה ג'נרלי את פעילותה בארץ. סוכן הביטוח, ללא ידיעת מבוטחו, פנה לחברת הביטוח עילית וביקש לקבל ממנה הצעת מחיר.

זו האחרונה שלחה לעסקו של פלד סוקר. עד כה פלד לא ידע על הכוונה להעביר את הביטוח לחברה אחרת.

כעבור זמן נמסרה לפלד פוליסה, לה צורף הסקר וכן מכתב בו כתבה עילית:-

*נא להחתים את המבוטח על העתק מכתבנו זה ולהחזירו למשרדנו.

* הכיסוי בפוליסה הנ"ל יותנה בביצוע הדרישות הנ"ל.

* ללא ביצוע ההגנות כנדרש תבוטל הפוליסה.

פלד מחה על העברת ביטוחו לחברה אחרת. לאחר מכן התרצה וניאות לעיין בפוליסה החדשה. אז מצא כי תנאיה גרועים מתנאי הפוליסה הקודמת. פלד לא חתם על מכתבה של עילית. הוא לא התקין את אמצעי המיגון שנדרשו על ידי עילית. הוא גם לא שילם פרמיה. הוא היה משוכנע כי הפוליסה כלל לא נכנסה לתוקף. הרי נאמר במכתב עילית במפורש כי הכיסוי בפוליסה מותנה בקיום דרישות המיגון.

מכתב עילית גם נשא כותרת "פוליסה מס' הצעה ". משמע, גם עילית סברה כי היא מצויה עדיין בשלב ההצעה וללא חתימת המועמד לביטוח על קיום אמצעי המיגון, אין לביטוח תוקף.

אלא שעילית לא ראתה כך את פני הדברים. עילית הגישה תביעה לתשלום פרמיות הביטוח עבור הפוליסה בבית משפט השלום בתל-אביב.

סוכן הביטוח שהעיד בבית המשפט מטעם עילית, הודה כי פלד הלין על תנאי הפוליסה בעילית ובעיקר על גובה ההשתתפות העצמית. משך ארבעה וחצי חודשים, ניהל הסוכן משא ומתן עם עילית במטרה לשפר את התנאים. ללא הועיל. עילית סירבה להפחית מגובה ההשתתפות העצמית. בשלב זה, מסר הסוכן, ביקש פלד לבטל את הפוליסה.

בד בבד, אישר הסוכן כי פלד לא חתם על מסמכי הפוליסה הנחוצים.

השופטת נועה גרוסמן שדנה במחלוקת, קבעה כי פלד אכן לא היה מעוניין בפוליסה שהוציאה עילית, אלא בזו של ג'נרלי, שתנאיה היו שונים.

למרות זאת, ולמרות שפלד לא עשה את הדרוש מצדו על מנת להכניס את הפוליסה לתוקף (כמו חתימה על הטפסים הנחוצים), סברה השופטת כי בפועל הייתה הפוליסה תקפה למשך ארבעה וחצי חודשים. השופטת הוסיפה כי אילו, חלילה, היה קורה לפלד אירוע ביטוחי באותה תקופה, הוא זכאי היה להפעיל את הפוליסה.

"פלד ידע, או שהיה עליו לדעת, כי הפוליסה תקפה שכן, הוא קיבל אותה לידיו. רק משנכשל המשא ומתן עם עילית, הוא הודיע על ביטולה.

אילו היה נוהג אחרת - מבטל מיידית ואחר כך מנהל מו"מ - לא היה מחוייב בתשלום. כפי שפלד גלגל את הנושא - הפוליסה הייתה תקפה עד לביטולה ולכן עליו לשאת בסכום התביעה".

בסופו של יום, חייבה השופטת את פלד לשלם לעילית את הפרמיה עבור ארבעה וחצי חודשים.

הערה:

לעניות דעתנו אכן צודקת השופטת כי הפוליסה הייתה בתוקף מלא עד לביטולה כעבור ארבעה וחצי חודשים.

בתחום הביטוח אין קיבול עם תנאים מוקדמים להצעה של המבוטח. מבטחת אשר נוכחת לדעת כי המבוטח אינו מחזיר אליה את הדרישה לאמצעי מיגון כשהיא חתומה, חייבת לבטל בהודעה בכתב את הפוליסה; שאם לא כן, לפי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 הפוליסה בתוקף מלא ולדרישה לקיום אמצעי מיגון אין תוקף.

יחד עם זאת המסמך שהוצא מטעם עילית מטעה. במיוחד הכותרת "פוליסה מס' הצעה"

מבוטח סביר בהחלט יכול להבין, נוכח לשון כותרת שכזו, כי הפוליסה עדיין אינה בתוקף, עד לחתימתו ועד לביצוע דרישות המיגון. לא בכדי קובעת השופטת בשולי פסק דינה "אילו סוכן התובעת היה נותן לנתבע הסברים מראש, ולא בדיעבד היה נמנע כל ההליך".

אכן, הסוכן היה חייב, לדעתנו, ליידע את לקוחו, כי הפוליסה, גם ללא חתימת המבוטח על מכתב דרישות המיגון, היא בתוקף מלא וכי יהא עליו לשאת בפרמיות. משלא עשה כן, לא היה מקום לחייב את המבוטח בפרמיות. הרי הסוכן הוא שלוחה של המבטחת.