Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

הודיה שקטה בחוסר סימטריה

רו"ח אמיר שוורץ הוא עובד מדינה. ביטוח הרכב שלו בחברת המגן ממומן על ידי המדינה.

את ליבו של שוורץ צדה העובדה, שלצורך חישוב תגמולי הביטוח בעת גניבה או אובדן גמור, נוהגת המגן להתחשב בגורמי השפעה על שווי הרכב, כמו בעלות חברה ובמיוחד חברת השכרה, מספר ידיים, מעורבות בתאונת דרכים וקילומטרז' גבוה מהממוצע.

לעומת זאת, בעת עריכת פוליסת הביטוח, גובה המגן פרמיות לפי ערך הרכב במחירון יצחק לוי ללא כל הפחתות.

חוסר סימטרייה זו הטריד את מנוחתו של שוורץ, למרות שהוא אישית לא משלם את הפרמיות.

שוורץ פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקבל פסק דין הצהרתי כי המגן מטעה את מבוטחיה בכך שהיא לא מגלה להם את חוסר הסימטרייה.

שוורץ ביקש גם כי תביעתו תאושר כתביעה ייצוגית. בקשה זו הובאה לדיון בפני השופטת ד"ר דרורה פלפל.

בתחילת הדיון דנה השופטת פלפל בשאלה אם אכן נוהגת המגן, לכאורה, בניגוד לסעיף 55 (א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א-1981. סעיף זה קובע כך:

"מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור".

המגן מצידה טענה כי היא מעולם לא הציגה מצג לפיו קיימת סימטרייה בין תגמולי הביטוח לבין הפרמיה.

המגן אף הפנתה לסעיף המתאים בפוליסת הבטוח הקובע כי:

"נגרם אובדן גמור של רכב... תשלם החברה למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או תחליפו ברכב מסוג ואיכות ומצב דומים". בסעיף זה מדובר במפורש ב"ערך הרכב" ולא במחיר המחירון.

סעיף זה לדעת המגן, מבהיר למבוטח בדיוק את היקף הכיסוי הביטוחי.

"התשובה אינה משכנעת", קבעה השופטת פלפל. דווקא סעיף זה נותן למבוטח יסוד להאמין כי כשם שהמגן משלמת תגמולי ביטוח תוך התחשבות בהפחתות ממחיר המחירון, כך גובה הפרמיה נקבע גם הוא בהתחשב בהפחתות. סעיף זה יוצר חובה שבתום לב ליידע את המבוטח על העובדה שאין סימטרייה בין הפרמיה לבין תגמולי הביטוח.

אין מחלוקת, מסכימה השופטת, כי מבטחת רשאית לקבוע לעצמה את דרך חישוב הפרמיה במסגרת הדין. אולם, עליה ליידע את הלקוח כאשר קיימת אי סימטרייה בין הפרמיה לתגמולי הביטוח. אי סימטרייה זו עלולה להטעות את המבוטח בשלב בחירת המבטחת ותנאי הביטוח. גילוייה חשוב לצורך החלטה בדבר קשירת חוזה הביטוח דווקא עם מבטחת זו או אחרת.

"בהחלט ייתכן כי גם אילו הייתה המגן מציינת בפני שוורץ את העובדה שאין סימטרייה בין גובה הפרמיה לבין תגמולי הביטוח, לא היה בכך כדי לגרום לשוורץ לשנות את תנאי הפוליסה, או להחליף את המבטח. זה אפשרי, אלא שאז הייתה זו בחירה מודעת של המבוטח".

על בסיס כל אלה קבעה השופטת כי לכאורה נוהגת המגן בניגוד לקבוע בסעיף 55 (א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

בהמשך הדיון מאשרת השופטת את תביעתו של שוורץ כתביעה ייצוגית, למרות שלו עצמו לא נגרם כל נזק כספי מחוסר הסימטרייה בין הפרמיות לתגמולי הביטוח.

השופטת ממשיכה וקובעת כי תובענה ייצוגית היא דרך עדיפה לדיון בסוגייה זו. יש להניח כי קבוצת מבוטחי המגן בבטוח רכב לא יממשו את זכות התביעה אם לא תאושר הגשת התביעה בדרך של תביעה ייצוגית. "השאלות העומדות לדיון מהוות עניין עקרוני הנוגע לאוכלוסייה רחבה ויש בהן כדי להשפיע על התנהגות המגן וחברות ביטוח אחרות אם הן נוהגות כמוה".

בשולי הדברים התחבטה השופטת בסוגייה נוספת שעלתה מסיכומיה של המגן במשפט. בסיכומים אלה הודיעה המגן כי היא "החלה בעת האחרונה, מרצונה החופשי... לצרף להצעות הביטוח ולפוליסות הביטוח שלה מסמך הכולל הסבר בדבר אופן חישוב תגמולי הביטוח המשולמים על ידה ובמקרה של אובדן מוחלט וגניבה...".

על הודעה זו, מיהרה השופטת לקפוץ. הודעה זו מהווה למעשה הודיה בכך שהמגן שגתה כאשר "דילגה" על חובת הגילוי. הודיה זו כמאה עדים דמיא שהתנהגותה הקודמת של המגן לא הייתה נאותה ושלא כדין.

בשלב זה התנהגות המגן הנה וולונטרית, מסבירה השופטת. כדי למנוע חזרה להתנהגות לא ראויה, "אין די בהודיה שקטה". יש צורך להבהיר דווקא באמצעות פסק דין הצהרתי לציבור איך הייתה התנהגות המגן.

כך יותרע המבטח על התנהגות חוזרת. כך יותרע הפרט לבדוק היטב הצעה לחוזה ביטוח ובעיקר לשאול, גם כאשר הוא מתקשר בחוזה אמון עם מומחה בתחום.

מנימוקים אלה, פוסקת השופטת, "הגשת התובענה הייצוגית למתן סעד הצהרתי היא דרך עדיפה, מוצדקת והוגנת להכרעה במחלוקת".

השופטת קובעת כי הקבוצה אותה ייצג שוורץ, תכלול את כל אותם מבוטחים אשר בוטחו בהמגן מיום 27.6.92 ואילך ולמכוניתם מאפיינים המפחיתים את שווי הרכב.

השופטת מחייבת את המגן לפרסם הודעה בשני עיתונים יומיים ולפרט בה את דבר הגשת התביעה, את חברי הקבוצה נשוא התובענה ואת הסעד המבוקש.

הערה: לעניות דעתנו פסק הדין מוטעה מבחינה ביטוחית. הוא מנוגד לפסיקת בית המשפט העליון שלא התערבה בפסיקה מחוזית אשר קבעה כי עקרונית, אין פגם משפטי, או מוסרי, בכך שהפרמיה תחושב על פי מדד מסויים ותגמולי הביטוח יערכו לפי מדד אחר.

הבסיס לכל ביטוח הוא במציאת בסיס אקטוארי לסיכונים המבוטחים. תמיד יימצא מי ששילם פרמיות ביותר מהסיכון האקטוארי הממוצע או בפחות ממנו. גם דבריה של השופטת לפיהם "בסופו של דבר, רוכש המבוטח את הזכות לקבל סכום כסףת בקרות מקרה הביטוח", מנוגדים לעקרון הביטוחי כי מטרת הביטוח היא השבת המצב לקדמותו. טוב תעשה, לדעתנו, חברת הביטוח אם תערער על פסק דין זה.