שמירה היקפית ללא שמירה פרטנית

באחד הלילות כפתו פורצים את שומר שער הכניסה לאתר הבניה בקריית ספר. מכאן הייתה דרכם של הגנבים קלה אל מחסנו של אחד הקבלנים באתר, נטע ליפשיץ. את הציוד שהיה במחסן העמיסו הגנבים על גבי הרכב בו הגיעו, ועזבו עם הציוד את האתר.

ליפשיץ קיבל מהמבטחת שלו, חברת הביטוח כלל, את תגמולי הביטוח עבור הציוד שנגנב.

לאחר התשלום, נחפזה כלל והגישה תביעת תחלוף (שיבוב) לבית משפט השלום בתל-אביב.

תביעת התחלוף הוגשה נגד דע אבטחה, חברת השמירה שהעסיקה את השומר הכפות ונגד קריית ספר, החברה היזמת, ששכרה את שירותיה של דע אבטחה.

השופט אליהו קידר, שדן בעניין, הבחין מיד כי בפוליסת הביטוח של כלל, רשומה גם קריית ספר כמבוטחת. כלל גם ויתרה שם בפוליסה במפורש על תביעות תחלוף נגד קריית ספר.

לפיכך, קובע השופט, כלל אינה יכולה לתבוע את קריית ספר בתביעת תחלוף.

למעלה מן הצורך, קובע השופט, קריית ספר לא התרשלה בבחירת חברת השמירה. מדובר בחברת שמירה מוכרת שלבעליה ניסיון מוכח בשמירה ומשרדיו קרובים לאתר. קריית ספר אף הבהירה לכל הקבלנים באתר כי אין להסתפק בשמירה של דע אבטחה שהיא היקפית בלבד ומטרתה הרתעה בלבד. עליהם לנקוט באמצעי שמירה פרטנית, כל קבלן על מחסניו הוא.

כעת פונה השופט לבדוק את אחריותה של דע אבטחה.

במהלך המשפט התברר כי השמירה ההיקפית באתר הייתה לקויה. אולם, מבהיר השופט, לא בשל ליקויי השמירה התאפשרה הגניבה.

כאמור, השופט מצא כי בניגוד לדרישת היזמת-קריית ספר, לא דאג ליפשיץ לשמירה פרטנית על מחסניו.

רק כשמונה חודשים לאחר הפריצה שכר ליפשיץ שירותי שמירה פרטנית על מחסניו. למעשה, חברת השמירה שאת שירותיה שכרה לצורך השמירה הפרטנית הייתה... חברת דע אבטחה עצמה.

לאור זאת, ומשום שלא הוצבה שמירה פרטנית, בנוסף לזו ההיקפית, פטר השופט גם את חברת השמירה-דע אבטחה מכל אחריות.