Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

נתונים לחסדי הנהג

פוליסת ביטוח רכב חובה וגם חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דורשים כי נהג הרכב יהיה בעל רשיון תקף בישראל.

נהיגת רכב ללא רשיון תקף פוטרת את מבטחת הרכב בביטוח חובה מכל חבות.

תרופתו של הנוסע שנפגע ברכב כזה היא כלפי הקרן לנפגעי תאונות דרכים, המכונה קרנית. זו האחרונה היא תאגיד שהוקם על פי חוק והיא ממומנת מהפרשות של המבטחים בביטוח חובה (והגופים הפטורים מביטוח), בגובה של מעט יותר מ- 5 אחוזים מהפרמיות בביטוח חובה.

תפקידה של קרנית הוא, כלשון חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, "לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח".

לנהג עצמו שנפגע יש תרופה רק בעילת נזיקין. אם נהג הרכב השני אינו אשם בתאונה, או אם התאונה נגרמה ללא מעורבות רכב אחר, הנהג הנפגע מוצא עצמו מול שוקת שבורה.

נהג כזה צפוי גם לתביעת השבה מאת קרנית, עבור הפיצויים שהיא צפויה לשלמם לנוסעי הרכב.

בפסיקת בתי המשפט עלתה השאלה מה דינו של נהג שיש לו רשיון, אך הנהיגה נעשתה תוך הפרת תנאי המצוי ברשיון, כמו התנאי המצוי ברשיונו של כל נהג חדש הדורש ממנו להיות מלווה על ידי נהג ותיק. לחץ כאן לקבלת סקירה בסוגייה זו.

באותו אופן עלתה השאלה מה דינו של נהג שיש לו רשיון אך אין הוא מתאים לסוג הרכב המסוים בו נהג.

לחץ כאן לקבלת סקירה בסוגייה זו.

שאלה זו עלתה גם בעניינה של סימה מלכוב.

מלכוב נפגעה בתאונה בתוך אוטובוס זעיר, בו היו עשרה מושבי נוסעים.

נהג האוטובוס החזיק ברשיון נהיגה מסוג 02. רשיון זה - כך על פי תקנה 178(א)(2א) לתקנות התעבורה - מתיר לו לנהוג באוטובוס זעיר ובלבד שמספר הנוסעים בו, למעט הנהג, אינו עולה על שמונה.

בעת התאונה הסיע הנהג באוטובוס ששה נוסעים בלבד.

תביעת מלכוב לפיצויים הוגשה כנגד חברת הביטוח סהר.

השופטת דליה גנות, מבית משפט השלום ברחובות, התחבטה בשאלת הפרשנות שיש לתת לתקנה 178(א)(2א) לתקנות התעבורה; האם היא מתייחסת למספר מושבי הנוסעים (דהיינו, למספר הנוסעים המירבי שתיאורטית ניתן להסיע), שמא היא מתייחסת למספר הנוסעים בפועל.

לדעת השופטת, התקנה מכוונת למספר המושבים. לכן, בעל רשיון נהיגה מדרגה 02, רשאי לנהוג באוטובוס זעיר המכיל שמונה מושבי נוסעים ולא יותר. נהיגה באוטובוס זעיר שמספר המושבים בו עולה על שמונה, היא נהיגה בניגוד לתנאי הרשיון.

אין כל אפשרות לפקח על מספר הנוסעים בפועל ואין כל אפשרות לוודא כי הנהג אינו סוטה מתנאי הרשיון ואינו מסיע יותר נוסעים מהמותר. לא יתכן וגם לא הגיוני - קובעת השופטת - כי משטרת ישראל תבדוק כל נהג אוטובוס זעיר, תספור את מספר הנוסעים שהוא מסיע בכל רגע נתון, ותשווה מספר זה למספר הנוסעים המותר על פי הרשיון.

העובדה שבפועל הסיע הנהג ששה נוסעים בלבד אינה משנה לדעת השופטת את התוצאה. לא יעלה על הדעת כי הצדדים יהיו נתונים לחסדי הנהג והגינותו, היא קובעת.

לא יתכן מצב בו ברגעים מסוימים בהם מספר הנוסעים לא יעלה על שמונה, ייחשב הנהג כבעל רשיון תקף וברגעים אחרים, בהם מספר הנוסעים יעלה על שמונה, ייחשב הנהג כבעל רשיון לא תקף.

המבחן באשר לתקפות רשיון הנהג חייב להיות אבסולוטי וחד משמעי. הוא אינו משתנה בכל עת ובכל שעה, בהתאם למספר הנוסעים בפועל.

המדיניות השיפוטית הנכונה, מבהירה השופטת, היא לפרש את התקנות בצורה ברורה ובהירה, ולא לאפשר פרשנות שונה בזמן כזה או אחר.

לאור זאת, פוסקת השופטת, הנהג נחשב כמי שנהג ללא רשיון ובניגוד לתנאי הפוליסה.

מכאן, קובעת השופטת, על מלכוב להפנות את תביעתה כלפי קרנית. ברור שזו האחרונה לא תהסס מלתבוע מנהג הרכב להשיב לה את הפיצויים שהיא, הקרן, תאלץ לשלם למלכוב.