קו פרשת המים

איזיק פנסטר החנה את רכבו סמוך לחוף הים בהרצליה.

את מפתחות הרכב הניח בתיק שהביא עמו. פנסטר התעמל על החוף. לאחר מכן נכנס לשחות בים.

כעבור כחצי שעה, יצא פנסטר מהמים. אז גילה שהתיק נעלם. עמו נעלמו גם המפתחות וגם הרכב.

חברת הביטוח סהר סירבה לשלם לפנסטר את תגמולי הביטוח. לטענתה, השארת מפתחות הרכב ושלט האימובילייזר על חוף הים ללא שמירה, מהווה הפרה של תנאי המחייב את המבוטח בשמירה על רכבו.

המחלוקת בין הצדדים נדונה בפני השופט אילן שילה בבית משפט השלום בבת ים.

אכן, מסכים השופט, בפוליסה מצוי תנאי המחייב התקנת אימובילייזר ברכב. תנאי זה אפילו נוסח כתנאי מוקדם לחבותה של סהר. אך אין לראות בתנאי זה כמחיל גם חובה לשמור על המפתחות והשלט.

על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, הגבלת חבות המבטח צריכה להיות מובלטת ומפורשת. מהוראה זו יש ללמוד כי רק תנאי מפורש הוא בעל תוקף.

כעת פונה השופט לדון בהשלכות רשלנותו של פנסטר כאשר הותיר את המפתחות והשלט על חוף הים ללא השגחה.

סעיף 61(א) לחוק הביטוח מטיל על המבוטח חובה להקטין את הנזק. אלא שסעיף 61(א) לחוק מציב קו פרשת מים ברור לקיום החובה. הקו הוא בקרות מקרה הביטוח.

בטרם קרות מקרה הביטוח גם רשלנות המבוטח מכוסה. חבותו של המבטח על פי הפוליסה בתקופה זו היא מוחלטת.

רק בתקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, מוטלת חובה על המבוטח למנוע, או להקטין את הנזק. מבוטח המתרשל במילוי חובה זו מביא להקטנת חבותו של המבטח כלפיו.

במקרה של פנסטר, הרשלנות הייתה בתקופת טרום מקרה הביטוח, לפני קו פרשת המים. זו תקופה בה אין באפשרותו של המבטח להיבנות מרשלנותו של מבוטחו.

בניגוד לשופטים אחרים, דעתו של השופט שילה היא שבתקופת טרום מקרה הביטוח, אין תחולה גם לדוקטרינת האשם התורם. אפילו המבוטח נהג ברשלנות ואפילו נהג ברשלנות חמורה. רק כוונה של ממש מצד המבוטח שגורמת לקרות מקרה הביטוח, תגביל את חבות המבטח. כוונה כזו, קובע השופט, לא הייתה כאן.

אין ספק כי פנסטר התרשל בשמירת המפתחות, מסכים השופט, אך התרשלותו זו רחוקה מרחק רב מהדרגה החמורה של כוונה. התרשלות זו אינה מצדיקה את צמצום זכויותיו על פי חוזה הביטוח. התרשלות זו היא בתחום הכיסוי של הפוליסה.

לאור כל זאת, ובסופו של יום חייב השופט את סהר לשלם לפנסטר את מלוא תגמולי הביטוח.