משרתם של שני אדונים

אהרון דבוש ביקש לבטח את עסקו, באמצעות סוכן הביטוח יעקב דוידיאן, בחברת הביטוח צור שמיר.

דבוש חתם על הצעת ביטוח. בהצעת הביטוח קיימת פיסקה הקובעת כדלקמן:

    "הסוכן הינו נציגה של "צור שמיר" כפי שנקבע בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 וזאת כל עוד לא מונה כנציג המבוטח בכתב.

    סוכן הביטוח דוידיאן מונה כשליח של המבוטח" .

מתחת לפסקאות אלה באה חתימתו של דבוש המבוטח.

את הצעת הביטוח העביר הסוכן לחברה. זו האחרונה הנפיקה פוליסה.

הפוליסה נשלחה לדבוש. אז הסתבר לו כי אין בה כיסוי ביטוחי לחבות מעבידים. דבוש ביקש כי כיסוי כזה ייכלל בפוליסה לאלתר ושלח בקשה בעניין זה בכתב לסוכן.

מתוך טעות, העביר הסוכן את הבקשה לצור שמיר רק כעבור כחודשיים וחצי. צור שמיר אישרה את הכיסוי המבוקש והוציאה תוספת לפוליסה בה נכלל כיסוי לביטוח חבות מעבידים, שתוקפה רטרואקטיבי ליום הבקשה.

איתרע המזל, ובין מועד מילוי הבקשה על ידי דבוש, לבין אישורה על ידי צור שמיר, נפגע עובד של דבוש בתאונת עבודה.

צור שמיר התנערה מהכיסוי לביטוח חבות מעבידים ביחס לאירועים שקרו לפני אישור הבקשה. אילו ידעה כי כבר קיימת תאונת עבודה, טענה צור שמיר, לא הייתה מסכימה לתת כיסוי רטרואקטיבי.

המחלוקת בעניין זה הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ונדונה בהרכב השופטים יהושע גרוס, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין.

לא היו חילוקי דעות כי דבוש גילה את הטעות בפוליסה וכי ביקש מהסוכן להוסיף כיסוי לחבות מעבידים עוד לפני תאונת העבודה. דבוש גם הודיע לסוכן אודות התאונה בטרם הוצא הכיסוי הביטוחי הנוסף, אולם הסוכן לא העביר מידע זה לצור שמיר.

נותרה אם כן השאלה, אם בחתימתו על הפסקה שבהצעת הביטוח, בה הפך המבוטח את הסוכן לשלוחו שלו, ביטל גם את היותו של הסוכן שלוחה של חברת הביטוח, שאז כל מה שנעשה בין דבוש לסוכנו נותר עניין פנימי בין השניים; או שמא הסוכן נותר שלוחה של חברת הביטוח, בד בבד עם הפיכתו לשליח גם מטעם המבוטח. במקרה האחרון המידע והבקשה להוספת הכיסוי נחשבים כמי שנמסרו לחברה במועד מסירתם לסוכן.

מינוי המבוטח את הסוכן כשלוחו, מסכימה השופטת רובינשטיין, תואם לכאורה, את סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח אשר קובע חזקה לפיה לעניין המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, הסוכן הוא שלוחה של החברה "זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב".

אולם, מקשה השופטת רובינשטיין, האם מינוי הסוכן לשלוחו של דבוש יש בכוחו לבטל את החזקה שהסוכן הוא שלוחה של חברת הביטוח.

ביטול החזקה לפיה הסוכן הוא שליח החברה, לדעת השופטת, מסייג את חבותה של צור שמיר. לכן, לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 עליו להיות מפורש בהבלטה מיוחדת, או בסמוך ליד ההוראות הדנות באחריות חברת הביטוח ובתוקף הפוליסה. משלא הובלט התנאי בהצעה, קובעת השופטת, אין תוקף לבטלות השליחות מטעם צור שמיר והסוכן ממשיך ומשמש כשלוחה, לצד שליחותו מטעם דבוש-המבוטח.

מכאן, מתבקשת מסקנה נוספת לפיה ידיעת הסוכן לגבי תאונת העבודה שכבר אירעה, כמוה כידיעת החברה.

במילים אחרות, כאשר צור שמיר תיקנה את הפוליסה רטרואקטיבית, רואים אותה כמי שידעה על תאונת העבודה וכמי שהסכימה לבטחה.

סגן נשיא בית המשפט, השופט יהושע גרוס, הצטרף לפסק דינה של השופטת רובינשטיין. הוא הוסיף והעיר כי מינוי הסוכן לשליח המבוטח הוא בבחינת חריג לכלל לפיו הסוכן הוא שלוחה של החברה. אין כל ספק כי מינוי הסוכן כשליח המבוטח, חייב להיעשות באופן מובלט, ברור ומפורש, שימחיש למבוטח בבירור כי אכן מתקיים החריג לכלל. חברת הביטוח חייבת לעשות את כל הדרוש על מנת שהמבוטח יהיה מודע היטב לקיום החריג. אלמלא כן, זכאי המבוטח להיות משוכנע ובטוח שההצעה נערכת בדרך הסטנדרטית, דהיינו בדרך בה מעשי ודברי הסוכן מחייבים את המבטחת בהיות הסוכן גם שלוחה.

"כשאנו מעיינים בטופס הצעת הביטוח דנן", מדגיש השופט, "אין ספק שההבהרה וההבלטה הנדרשות לא בוצעו כהלכה. הטופס נערך באורח רשלני ביותר, כאשר מצד אחד מופיעה בו פיסקה בדבר היות הסוכן נציגה של חברת הביטוח ומצד שני הפסקה הנוספת בדבר מינוי הסוכן לשלוחו של המבוטח. בנסיבות שכאלה אין לכפות על המבוטח את הסוכן כשלוחו".

גם השופטת אסתר קובו הצטרפה לפסק דינה של השופטת רובינשטיין, ולהערותיו של השופט גרוס. כתוצאה נקבע כי על צור שמיר לתת כיסוי ביטוחי גם עבור תאונת העבודה.