Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

נזק של מה בכך

שלום דנינו נפגע בתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי אף העניק לו אחוזי נכות.

לדנינו הייתה בחברת הביטוח המגן, פוליסה שנועדה לכסות מקרה של נכות מתאונה.

דנינו הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המגן. בתביעה טען דנינו כי המגן חייבת לשלם לו תגמולי ביטוח עבור נכותו, על בסיס שיעור הנכות שהוענקה לו על ידי רופאי המוסד לביטוח לאומי.

אלא שהתביעה הוגשה חמש שנים לאחר התרחשותה.

לפיכך, בפתח הדיון, טענה המגן כי תביעתו של דנינו התיישנה. המגן הזכירה כי בתחום הביטוח קיימת תקופת התיישנות מקוצרת בה מותר להגיש תביעות לבית המשפט. המגן הפנתה לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 הקובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

דנינו תירץ את הגשת התביעה באיחור, בכך שבתחילה סבר כי פגיעתו בתאונה היא עניין של מה בכך. רק כעבור זמן הסתבר לו כי מדובר בנזק של ממש.

דנינו הוסיף כי לפי הפוליסה שיעור הנכות צריך להיקבע על פי טבלאות הנכות הנהוגות במוסד לביטוח לאומי. מכאן שהיום בו נקבעה הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי הוא היום הקובע. מיום זה לא חלפו עדיין שלוש שנים.

המחלוקת הובאה להכרעתו של השופט מנחם רניאל מבית משפט השלום בחיפה.

הטענה כי יום קביעת הנכות הוא היום הקובע שרק ממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות אינה מקובלת על בית המשפט העליון, אמר השופט. מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום התאונה שהביאה לפגיעה של ממש, אפילו שיעור הנכות נקבע במועד מאוחר יותר.

גם הטענה כי התאונה פגעה בדנינו פגיעה של מה בכך, דינה להדחות. בעקבות התאונה היה דנינו במצב של אי כושר במשך יותר מתשעה חודשים. כל אדם סביר היה רואה בתאונת עבודה בעקבותיה הוא מצוי באי כושר במשך תשעה חודשים כתאונה שהיא יותר מ"מה בכך", פסק השופט רניאל.

אפילו סבר דנינו כי מדובר בכאבי גב רגילים הגורמים לאי כושר עבודה ממושך, אין זו פגיעה של מה בכך, ובטלה דעתו מפני דעת כל אדם.

היוצא מכך, שהתביעה הוגשה מעל לחמש שנים לאחר קרות התאונה. לפיכך, פסק השופט, התביעה התיישנה ודינה להידחות על הסף.