Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

חברת ביטוח המתעמרת במבוטחה

באחד הימים אירעה פריצה לביתו של יוסף מוקה. הדירה הייתה מבוטחת בחברת הביטוח אריה.

זו האחרונה יגעה ומצאה שלא נתגלו סימני פריצה לדירה. מכאן שהפריצה לא הייתה ולא נבראה. אריה הוסיפה כי מוקה גם לא התגורר בדירה מספר חודשים לפני האירוע. כידוע דירה בלתי תפוסה אינה מבוטחת.

בקיצור, אריה דחתה את מוקה וסירבה לשלם לו תגמולי ביטוח.

המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעה בפניה של השופטת דפנה אבניאלי מבית משפט השלום בתל-אביב.

מוקה עלה על דוכן העדים וסיפר על הפריצה. מוקה הציג בפני השופטת אישור על תלונתו למשטרה. זו האחרונה לא מצאה כי מוקה היה מעורב בפריצה וסגרה את התיק בנימוק הידוע והחביב של "עבריין בלתי נודע".

למרות עדותו של מוקה התעקשה אריה להמשיך ולכפור בעצם אירוע הפריצה. השופטת אבניאלי המליצה כי מוקה ייבדק במכונת אמת. בין הצדדים נחתם הסכם כי בדיקת הפוליגרף תחייב את הצדדים.

מוקה נבדק במכונת האמת. בגרסתו כי אירעה פריצה לדירתו לא נמצא פגם. גם דבריו כי למרות השיפוצים שנערכו בדירה, הוא המשיך להתגורר בה ולשמור עליה, אומתו על ידי מכונת הפוליגרף.

גם בדיקת הפוליגרף שנעשתה בהסכמת אריה לא שכנעה את מקבלי ההחלטות באריה להפסיק ולהטיל חשד במבוטחה. למרות ממצאי הבדיקה, המשיכה אריה לטעון כי מדובר בתביעה כוזבת.

השופטת אבניאלי הביעה תמיהה על עמדתה של אריה. משהוסכם כי תוצאות הבדיקה תחייבנה את שני הצדדים ומוקה נמצא דובר אמת בבדיקתו, לא היה כל מקום להעלות טיעון זה, מה גם שהטיעון נטען בעלמא.

גם טענתה של אריה כי מוקה איחר בהודעתו על האירוע בארבעה ימים נדחתה, לאור עדותו של מוקה כי הודיע לסוכן הביטוח על הפריצה בו ביום, ולאור העובדה כי אריה לא סתרה גרסה זו.

התנהגותה של אריה וסירובה המתמשך לפצות את מבוטחה בגין נזקיו, גובלים בחוסר תום לב, פסקה השופטת.

סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 מעניק לבית המשפט את הסמכות להטיל על חברת ביטוח ריבית מיוחדת. סעיף זה קובע לאמור:

    "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, ...רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961..."

בירורה של התביעה בבית המשפט נמשך 6 שנים. אריה הערימה קשיים במהלך ניהול התביעה, וסירבה לאורך כל הדרך לשלם למוקה את הפיצוי המגיע לו.

אריה התמידה בסירובה להגיע להסדר עם מוקה, גם כאשר נאספו בתיק עדויות רבות, שהצדיקו שקילה מחדש של עמדתה.

התנהגות אריה גובלת בהתעמרות במוקה, קבעה השופטת.

מקרה זה נמנה על המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, נוכח סירובה המתמשך והעיקש של אריה לפצות את מוקה גם לאחר שהוכח כי הוא דובר אמת באשר לאירוע הפריצה עצמו, הבהירה השופטת אבניאלי.

על יסוד האמור לעיל חויבה אריה לפצות את מוקה עבור הפריטים שנגנבו מדירתו וכן חויבה בריבית מיוחדת בשיעור פי שלושה מן הריבית הקבועה בחוק (תוספת של 12 אחוזי ריבית שנתית מעבר להפרשי ההצמדה והריבית הרגילים).