בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

איזור הדמדומים

דניאלה בורובסקי היא עורכת דין שכירה. מעבידה רכש עבורה פוליסת "עדיף מנהלים" בחברת הביטוח מנורה.

לפי תכנית הביטוח שנמכרה לבורובסקי, 75 אחוז מהפרמיה הוקצו לחיסכון ו - 25 אחוז לכיסוי ביטוחי בגין מקרה מוות.

באחד הימים גילתה בורובסקי, כך לגרסתה, כי באמתחתה של מנורה היו מצויים כיסויים ביטוחיים זהים לאלה שנמכרו לבורובסקי, בעלות נמוכה באופן משמעותי, מעלות הפוליסה שנמכרה לבורובסקי.

בורובסקי באה בטרוניה אל מנורה, על כך שבשלב המשא ומתן לפני כריתת הביטוח, מנורה לא גילתה לה כי ניתן לרכוש אצלה, ביטוח זהה בתנאים טובים יותר.

בורובסקי הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להשבת הכספים ששולמו לביטוח המנהלים.

בורובסקי ביקשה גם כי התביעה שלה תאושר כתביעה ייצוגית.

התובענה הובאה בפניה של השופטת ד"ר דרורה פלפל.

בתחילת המשפט העלתה מנורה טענה מקדמית לפיה הסמכות הייחודית לדון בתובענה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969.

ביטוח מנהלים, מבהירה השופטת פלפל, צומח מיחסי עובד ומעביד. מדובר בחוזה משולש בין העובד המבוטח, המעביד בעל הפוליסה, וחברת הביטוח.

ביטוח המנהלים הוא ביטוח סוציאלי המבטיח את זכויותיו של העובד, את התחייבות המעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורין בנסיבות מסוימות, וכן את התחייבות המעביד כלפי העובד במסגרת חוזה העבודה, להפריש לחסכון סכום השווה ל - 5 אחוזים משכרו של העובד כנגד הפרשה זהה של העובד.

למרות האמור, השאלה למי הסמכות לדון בתביעה תקבע על פי פרשנות סעיף 24(א)(3) לחוק הקובע כדלקמן:

    "לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון- ...(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד;"

מסעיף זה עולה, קובעת השופטת פלפל, כי כדי שתוקנה לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית דרושים שלושה תנאים מצטברים:

    הראשון, שהתביעה תהיה של חבר או מעביד;

    השני, שהתביעה תהיה נגד קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר;

    השלישי, שהתביעה תנבע מהחברות בקופה או מחבותו של המעביד לקופה;

השופטת פלפל יצאה חוצץ נגד פרשנותו של בית הדין לעבודה את סעיף 24 לחוק (בדב"ע 6-32/97 מבטחים נגד אבשלום תקדין ארצי כרך 98 (3)תשנ"ח/תשנ"ט - 1998 בעמוד 262), פרשנות שהרחיבה מאוד את סמכותו של בית הדין לעבודה.

בהתאם לגישתה הדווקנית, קובעת השופטת כי התנאי הראשון משמעו שהתובענה תהיה בעניין החברות עצמה, כלומר, השאלה העומדת לדיון תהיה חברותו, או אי חברותו של העובד בארגון, ולא עניין הקשור לחברותו בארגון והנובע ממנה.

במקרה שלפנינו תביעת בורובסקי נובעת מהתנהגות קופת הגמל בשלב הטרום חוזי. אין המדובר בתביעה שעניינה עצם החברות בקופה. מכאן, התנאי הראשון אינו מתקיים, קבעה השופטת פלפל.

מאחר ומדובר בתנאים מצטברים, די בכך שאחד התנאים לא מתמלא כדי להביא לדחיית התביעה. למעלה מן הצורך ולשלמות התמונה בית המשפט בחן את שני התנאים הנוספים.

התנאי השני, קבעה השופטת פלפל, מתקיים במקרה זה, שכן הביטוח שנעשה לבורובסקי עונה להגדרה של "קופת גמל" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר.

התנאי השלישי, לעומת זאת, כמו התנאי הראשון, אינו מתקיים במקרה זה, קבעה השופטת פלפל.

לבית הדין לעבודה אין סמכות שיורית. סמכותו נובעת מסעיף 24 לחוק בכפוף לפירוש הדווקני שיש לתת לסעיף זה.

כשהמחוקק רצה להרחיב את סמכותו של בית הדין לעבודה הוא עשה זאת מפורשות. כך בתיקונים שהוכנסו לחוק משנת תשל"א ואילך הורחבה הסמכות לשלב המשא ומתן לכריתת חוזה העבודה, בין שחוזה נוצר ובין אם לאו; הוכללו בסמכות שלב פקיעת חוזה העבודה וכן הדיון בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו.

הקו שהנחה את המחוקק הוא הרחבת הסמכות אך ורק סביב תחילת יחסי העבודה, או סיום יחסי העבודה ולא מעבר לכך.

סעיף 24(א)(3) לחוק אינו עומד, אם כן, בחלל ריק. עליו להשתלב עם יתר הסעיפים הקטנים של סעיף 24 שלפניו ואחריו. הוא לא בא לחולל מהפכות.

לסיכום, סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה מתרכזת ביחסי עבודה, במובן הרחב, ולכל היותר באיזור הדמדומים של שלב המשא ומתן לכריתת חוזה העבודה ושלב פקיעת חוזה העבודה.

במקרה זה עילת התביעה נסובה על כך שחברת הביטוח לא גילתה לבורובסקי אודות תנאי ביטוח טובים יותר. מה שעומד על הפרק אינו יחסי עבודה, אלא התנהגות חברת הביטוח, אמנם קופת הגמל, אך במסגרת פעילותה הביטוחית.

על יסוד האמור לעיל נדחתה טענתה של מנורה בדבר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה.