נהג חדש ללא ליווי מאבד את זכותו לפיצויים
פסק הדין המלא
מוחמד סוויטאת עצר את רכבו באמצע הדרך. סוויטאת יצא כדי לבצע תיקון דרך ונפגע מרכב חולף.
סוויטאת פנה אל מבטחת הרכב בביטוח חובה, אררט ודרש כי זו תפצה אותו עבור נזקי גופו בתאונה.
אררט דחתה את דרישתו.
לטענת אררט, סוויטאת נהג לבדו ברכבו, בניגוד לדרישה שנרשמה ברשיון הרכב לפיה, בהיותו נהג צעיר, ינהג עם מלווה. סוויטאת נחשב כמי שנהג ברכב ללא רשיון. סעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, קובע כי מי שנוהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, אינו זכאי לפיצויים.
סוויטאת לא כפר בכך שנהג ברכב לבדו בניגוד לרשום ברשיונו. אולם לגרסתו עובדה זו אינה רלבנטית כלל. הרי התאונה והפגיעה בסוויטאת ארעו מחוץ לרכב.
המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעתה של השופטת ברכה בר-זיו מבית המשפט המחוזי בחיפה.
במועד אירוע התאונה, הסבירה השופטת, סוויטאת יצא מהרכב לצורך תיקון דרך. על פי הלכת בית המשפט העליון (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב ואח' פ"ד מח(2) 338) פעילות זו של יציאה מרכב לשם ביצוע תיקון הינה עדיין בגדר שימוש ברכב ונהיגה ברכב. לכן גם אדם היוצא מרכב לשם תיקון דרך זקוק לרשיון נהיגה בר-תוקף, קבעה השופטת בר-זיו.
תכליתו של חוק הפיצויים היא סוציאלית. לכן ראוי לפרשו באופן ליברלי ומקל. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון, ציינה השופטת בר-זיו, את מטרתו של סעיף 7 לחוק הפיצויים להרתיע נהגים ובעלי רכב מהתנהגות פגומה על דרך איום בשלילת פיצויים במקרה של תאונת דרכים.
השופטת בר-זיו איזכרה את ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בע"פ 651/88 דניאל שדה נ' מדינת ישראל (פ"ד מג(1) 49) שם נאמר:
- "תכליתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול זכות זו ממי שנפגע בתאונה בהיותו נוהג ברכב ללא רשיון נהיגה, במטרה להעניש ולהרתיע את מי שנוהגים ללא רשיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים".
- "רשות הרישוי תציין ברשיון הנהיגה שניתן לנוהג חדש, את התנאי שלפיו תוקפו של הרשיון מותנה בליווי בעת הנהיגה ואת התקופה שבה חלה חובת הליווי.
פוליסת הביטוח שהוציאה אררט לרכבו של סוויטאת מקנה כיסוי ביטוחי "בתנאי שלאדם הנוהג ברכב... רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה...".
באיזון בין שתי המגמות המתנגשות של חוק הפיצויים, גוברת המגמה המחמירה הקובעת כי מי שנהג ללא רשיון נהיגה בר תוקף מגדיל את הסיכון בדרכים ולא יהיה זכאי לפיצוי על פי חוק הפיצויים, הכריעה השופטת בר-זיו.
טענתו של סוויטאת כי הטלת חובת מלווה נוגדת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, דינה להידחות, הוסיפה השופטת בר-זיו. בהצעה לתיקון פקודת התעבורה נאמר כי המלווה הוא גורם ממתן ומייעץ, ומטרת דרישת המלווה היא הורדת שיעור המעורבות של נהגים חדשים בכלל ושל נהגים צעירים בפרט בתאונות דרכים. מטרה זו היא מטרה ראויה והתקופה בה נדרש מלווה-חודשיים לאחר קבלת רשיון- מאזנת את הפגיעה באינטרס המוגן.
על יסוד האמור לעיל קבעה השופטת, כי בעת התאונה סוויטאת נחשב כמי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו. לכן הוא אינו זכאי לפיצוי במסגרת חוק הפיצויים. יחד עם זאת, פתוחה הדרך בפני סוויטאת לתבוע את נהג הרכב שפגע בו מכוח פקודת הנזיקין; אולם אז כמובן שהוא לא ייהנה מהוראות חוק הפיצויים המקנות לו פיצויים מבלי שיהא עליו להוכיח רשלנות. פיצויים מהנהג הפוגע יקבל סוויטאת רק אם יוכיח שהנהג הפוגע התרשל בנהיגתו.