Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

אסור לרוקן פוליסת חסכון לילד

פלוני רכש בחברת ביטוח פוליסה בשם "קרן לילד". בפוליסה נרשם האב כמבוטח וילדו הקטין כמוטב.

הפוליסה קבעה כי אם האב יחיה עד תום תקופת הביטוח, ישולם סכום הביטוח שיצטבר בפוליסה לאב. אם האב ילך לעולמו בטרם הסתיימה תקופת הביטוח, תמשיך חברת הביטוח לשלם את הפרמיות השוטפות עד תום תקופת הביטוח ואז יועבר סכום הביטוח לילד.

האב, יחד עם אשתו, אם הילד, שלמו את הפרמיה ברציפות עד שהשניים התגרשו. לאחר הגירושין המשיך האב בתשלום הפרמיה לבדו.

באחד הימים נקלע האב לקשיים כלכליים. הוא פדה את הפוליסה וקיבל לידיו את הסכומים שהצטברו עד למועד הפדיון.

כאשר הבחינה אם הילד כי הפוליסה נפדתה, הגישה תביעה בשם הילד נגד אביו, בדרישה שיחזיר לילד את כספי הפוליסה שגזל, כך כלשונה, מילדו.

השופטת עליסה מילר מבית המשפט לענייני משפחה בחנה את המחלוקת בנקודת מבטם של דיני הביטוח.

הילד לא נקבע בפוליסה כמוטב בלתי חוזר, הדגישה השופטת מילר. לכן המבוטח, הוא האב, חופשי על פי דיני הביטוח לשנות את המוטב בכל עת עד לקרות מקרה הביטוח.

מסקנה זו למדה השופטת מסעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 הקובע כי "כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר; אולם הקביעה תהיה בלתי חוזרת אם נקבע כך בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח".

עצם יכולתו של האב לשנות את המוטב בכל עת עד לקרות אירוע הביטוח מלמדת כי הילד לא קנה כל זכויות בכספים עד קרות אירוע הביטוח.

עם כל ההבנה לתביעת הילדים, פסקה השופטת, אין אפשרות משפטית לחייב את האב להשיב לילד את כספי הפוליסה שפדה, פסקה השופטת מילר; אם כי, הוסיפה השופטת, מבחינה מוסרית, ראוי היה שהאב ייתן מחצית מהכספים שנחסכו במהלך תקופת הנישואין לגרושתו, על מנת שהיא, על פי הצהרתה, תעביר כספים אלה לילד.

בערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב דן השופט חיים פורת במחלוקת מנקודת מבטם של דיני המשפחה והגיע למסקנה הפוכה.

השופט פורת ייחס חשיבות לכך שהפוליסה לא אוזכרה בהסכם הגירושין. על פי עדויות ההורים, הדבר נעשה משום שהם לא התכוונו להתייחס בהסכם זה לרכוש השייך לילד.

בפוליסה מסוג זה, מרכיב החסכון משמעותי מאד. אין ספק כי כוונת ההורים עם עריכת הפוליסה הייתה להיטיב עם ילדם.

בפרשנות מסמכים יש לחתור למשפט צדק, תוך איתור כוונת הצדדים, והעדפת כוונה זו על פני גישה דווקנית ומצמצמת המעדיפה מבחנים צורניים.

ביחסים שבין הורים לילדיהם, יש אלמנט שלא קיים ביחסים שבין מוכר לקונה, או בין משכיר לשוכר.

האחרונים חייבים בעקרונות תום לב. הורים חייבים לנהוג כלפי ילדיהם ביותר מתום לב רגיל. על הורים מוטלת חובת דאגה גבוהה יותר.

הגישה לפיה הורים יכולים לרוקן את חשבונות הילדים בצידוקים שונים היא גישה שיש לצמצמה ככל האפשר.

לכן אם בית המשפט משתכנע כי כוונתם האמיתית של ההורים הייתה להיטיב עם הילדים, על בית המשפט למצוא כל דרך אפשרית להגן על אינטרס הילדים.

במקרה זה, הוסיף השופט פורת, כוונת ההורים הייתה לתת מתנה לילדם בסמוך ללידתו. המתנה הייתה פתיחת תכנית חסכון עבורו כדי להבטיח את עתידו הכלכלי. שני ההורים השקיעו את משאביהם באותה פוליסה.

מסקנת השופט הייתה שיש לראות את הפוליסה כקרן חסכון לילד אשר שייכת לילד ולכן על האב להחזיר לילדו את הכספים שמשך מהפוליסה.