בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

עצימת עין

חסן שוויך נפגע בתאונת דרכים בעת שנסע במשאית נהוגה בידי אחיו. המשאית הייתה בבעלותו של שוויך. האח הועסק על ידי שוויך דרך קבע כנהג המשאית.

לאחיו של שוויך לא היה רשיון נהיגה לנהוג ברכב מסוג אותה משאית. לפיכך, לא הייתה מחלוקת כי תעודת ביטוח החובה לא כיסתה את הנהיגה ברכב וכי מבטחת הרכב בביטוח חובה אינה חייבת בתשלום פיצויים לשוויך.

במצב דברים זה נכנסת בדרך כלל לתמונה הקרן לנפגעי תאונות דרכים, המכונה קרנית. זו האחרונה היא תאגיד שהוקם על פי חוק והיא ממומנת מהפרשות של המבטחים בביטוח חובה (והגופים הפטורים מביטוח), בגובה של מעט יותר מ- 5 אחוזים מהפרמיות בביטוח חובה.

תפקידה של קרנית הוא, כלשון חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 "לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח".

לכאורה, נכנס המקרה של שוויך לגדר מי שאין בידיו לתבוע פיצויים ממבטח הרכב בביטוח חובה. תעודת הביטוח הרי אינה תקיפה, לנוכח העובדה שהאח נהג ללא רשיון מתאים.

אלא שכאן עלתה השאלה אם שוויך הוא בכלל "נפגע הזכאי לפיצויים", כלשון החוק, שכן סעיף 7(6) לחוק הפיצויים קובע כי בעל רכב "שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה", אינו זכאי לכל פיצוי.

המחלוקת הגיעה עד לבית המשפט העליון ונדונה בפני השופט תאודור אור. השופט אור סירב לתת לשוויך רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה כי הוא אינו זכאי לכל פיצוי. מדובר על יישום הדין על עובדות המקרה ולכן אין הצדקה לתת רשות ערעור לערכאת ערעור שניה, קבע השופט אור. אולם גם לגופו של עניין נראה כי בית המשפט המחוזי שקבע כי שוויך אינו זכאי לפיצוי, צדק במסקנתו.

השופט אור הבהיר:

    "שוויך לא נקט בצעדים מתבקשים כדי לברר אם לאחיו, אותו העסיק כנהג המשאית שלו דרך קבע, יש רישיון מתאים לנהוג באותה משאית. כאדם וכמעביד סביר, צפוי היה שיברר זאת, ומשלא עשה כן חל לגביו סעיף 7(6). מסקנה זו תואמת את ההלכה שנפסקה בפרשת דחבור הנ"ל (רע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור תק-על 98(1)12)".
השופט אור קבע אם כן סופית ששוויך אינו זכאי לכל פיצוי, גם לא מקרנית.