חברת ביטוח אינה שגרירות

בני הזוג בניסטי הגישו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד שגרירות נורבגיה וחברת הדר. מטעם שגרירות נורבגיה לא הופיע איש לדיון. אנשי השגרירות סברו כנראה כי החסינות הדיפלומטית מתירה להם שלא להופיע למשפט ולא למסור את גרסתם.

נציגה של חברת הדר, לעומת זאת, הופיע לדיון וביקש כי התביעה נגד הדר תמחק על הסף. הגנתה של הדר יונקת מהגנתה של שגרירות נורבגיה. בהעדר גרסתה של השגרירות אין להדר אפשרות להתגונן במשפט. הדר ביקשה להסתמך על סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח המחייב את המבוטח למסור, בקרות מקרה הביטוח, את גרסתו למבטח ולשתף עמו פעולה בבירור התביעה.

התובענה הובאה בפניה של השופטת מיכל אגמון מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.

אין דומה המצב בו הנתבע-המבוטח אינו מאותר, למצב בו מקום מושבו של המבוטח ידוע אך הוא נעדר מהדיון בטענה של חסינות דיפלומטית. הרי הדר ידעה בעת שביטחה את הרכב, כי השגרירות עשויה לטעון לחסינות, פסקה השופטת אגמון.

אימוץ גישת הדר היה מעוות את הטעם שבבסיס התפיסה של עשיית ביטוח בכלל וביטוח מקיף בפרט. גישה זו באה לידי ביטוי בדיני הביטוח ועולה, ביחד ולחוד, משלושה חוקים: פקודת ביטוח רכב מנועי, חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים וחוק חוזה הביטוח.

לפי תפיסה זו, תשלום דמי הביטוח הקבועים לטובת חברת הביטוח נולד להבטיח, בין היתר, במקרה של תאונת דרכים, את החזרת הצד הניזוק ככל שניתן למצב בו היה קודם התרחשות התאונה, תוך הבטחת תשלום מופחת למזיק.

כך לדוגמא פקודת ביטוח רכב מנועי קובעת בסעיף 21:

"...קיים ביטוח של חבות טעונת-ביטוח... ואירע מאורע הנותן עילה לחבות כזאת, אלא שאי-אפשר לתבוע את המבוטח...מחמת... (ש)הרכב שבאמצעותו נגרם המאורע היה בבעלות של מדינת-חוץ או של האומות המאוחדות, או שהיה בבעלות אדם שאין לתבעו מחמת חסינותו...ישלם המבטח לניזוק או לשאיריו מה שהיה חייב לשלם... אילו היה ניתן פסק-דין נגד המבוטח".

אין השכל הישר, מוסיפה השופטת, יכול לקבל כי חסינותו של המבוטח תהווה טענת הגנה כלפי המבטחת בזמן שזו ידעה על חסינות המבוטח לאורך כל תקופת חוזה הביטוח והמשיכה לגבות כספי פרמיות מהמבוטח.

בסופו של דיון קבעה השופטת אגמון כי על חברת הדר לשאת בנזקים שנגרמו לבני הזוג בניסטי.