השבתת פועלי הבניין

סוכנות הנסיעות תן-תור, רכשה מחברת התעופה אולימפיק, כרטיסי טיסה מבוקרשט לתל אביב עבור 37 פועלי בניין. הטיסה מבוקרשט הייתה אמורה לחנות חניית ביניים באתונה.

הטיסה מבוקרשט יצאה ונחתה באתונה. באתונה הסתבר ששדה התעופה בן גוריון סגור בשל שביתה. לפועלי הבניין לא הייתה ויזת שהייה באתונה. לא היה מנוס מהחזרתם לבוקרשט.

לאחר השביתה חברת תן-תור רכשה באולימפיק כרטיסי טיסה חדשים. הפועלים הגיעו לישראל באיחור של מספר ימים.

חברת תן-תור הגישה תביעה נגד חברת התעופה בטענה שחרף ידיעתה מראש על השביתה הצפויה, היא לא הזהירה את לקוחותיה, למרות שידעה כי הפועלים לא יוכלו להגיע ארצה.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני הרכב השופטים יוסף גולדברג, אשר גרוניס ודוד בר-אופיר.

חברת תן-תור, פסקו השופטים, לא הוכיחה באלו אמצעים יכולה הייתה חברת התעופה לנקוט כדי למנוע את הנזק. מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט הסתבר כי גם חברת תן-תור ידעה מראש על הכוונה להכריז על שביתה כללית במשק ועל סגירתו של שדה התעופה.

לכן הטענה כי חברת התעופה הייתה צריכה למנוע מפועלי הבניין לעלות על הטיסה מבוקרשט, יכולה להיות מופנית באותה המידה, ואף ביתר שאת, כלפי חברת תן-תור, ציינו השופטים.

התראות בדבר שביתה צפויה בשדה התעופה הינן שכיחות. במקרים רבים, בסופו של דבר לא פורצת שביתה. במקרים אחרים השביתה נמשכת זמן קצר. לכן אין מקום למנוע מנוסעים העולים על טיסה העוצרת במדינה זרה בדרכה לישראל מלעלות על המטוס בנקודת המוצא בכל מקרה בו קיימת התראה בדבר שביתה צפויה.

חברת תן-תור היתה מודעת לכך כי אזרח רומני לא רשאי לעזוב את שדה התעופה באתונה ללא ויזת מעבר,

שצריכה להיות מוצאת בארץ המוצא, רומניה. לכן על חברת תן-תור היה לדאוג למצער שלפועלי הבניין תהיה ויזת מעבר.

המידע הרלבנטי שעמד לרשותה של חברת התעופה היה מצוי גם בידיעתה של חברת תן-תור. חברת תן-תור לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע לא פעלה על מנת למנוע מפועלי הבניין לעלות על הטיסה בבוקרשט, כאשר ידעה על השביתה הצפויה בישראל.

יהא זה מרחיק לכת לקבוע שחברת תעופה צריכה למנוע מנוסעים המחזיקים בכרטיסי טיסה מלעלות על הטיסה, כאשר מדובר בטיסה בלתי ישירה לישראל.

על יסוד האמור לעיל החליט הרכב השופטים לדחות את תביעתה של חברת תן-תור.